1. "קור-בן" =קיפאון התבונה. ו"עול-ה" עול על ה´
"היו עלי לטורח נלאתי נשוא"
אני כל כך מבין את רצונו הלגיטימי של הכותב למצוא נחמת ביניים בחיפוש כל מיני היבטים הזורים בכל זאת אור על המוסד הזה הקרוי"קורבן" אשר כבר מזמן אין בו כל ערך של "קרבה".
אבל די!
הגיע המועד להישיר מבט אמיץ לקעקע מוסדנפסד זה.
חובה להתנער מהפחד הקמאי המקפיא שמשרה מוסדנפסד זה על קהל המאמינים .
כל עוד ממשיכים לעבוד את המוסד הזה תבונתינותמשיך במגמתה מגמת ההקפאה שהרי במילה "קורבן "יש שניים :
גם "קור" וגם "בן"- הבנתינו.
תחשבו לגרע מי המייחס לקב"ה הצורךלהריח ריח ניחוח של בריה שברא לצרכים מוגדרים, שנשרפת כליל, מפחית בערכו ומאמיתו שלהקב"ה
התורה נאלצה לאמץ אוטופיה פרימיטיבית זובגלל חולשתם של אותם דורות ובעיקר בניסיון לשרש קודם לכל "קורבן אדם". ובתורהנמצאים אינדקציות רבות בבחינת "מנגנון השמדה" למוסד נפסד זה [כמובן גם בנביאים].
לא רק מי שמקריב הוא גוזל את משאבי הכללשהרי נאמר "אדם כי יקריב מכם" . אומרת התורה כל קרבן הוא בבחינת גזל הכלל...["מכם"]
שהרי תחשבו מהיא עולה" כשמה היא עולהממנה אך ריח ניחוח כמה עולה אותו ריח ניחוח מטר אלף או מאה שנות אור זה הרי יותר ממגוחךשהקב"ה באין סופיות שלו צמוד יהא למדד הריחרוח של "אף" כל שהוא לכןיותר משהיא "עולה " כאמור היא "עול" על ה´ שהרי בבשרה אפשר היהלכלכל את ענייו של הקב"ה וכאמור היא נגזלת ממשאבי הכלל :"מכם".
הנה כי כן אלו שני פניו של הקורבן כפי שגםנביאנו הטיבו לחדד מחד משאיר אותנו אחור בתבונה קפואה ומדשדשת [קור - בן] ומאידך הואעול על ה´ כאמור.
ססליחה שהארכתי בדברים לרב מסויים באתרזה אינני אלא :"אח, מתיש" על כן מקדים אני להתנצל.
וקורבנות העתיד כל כולם "מנחה" של צדקה המניחהדעת אלוקים ואדם
