בס"ד.
עוול נורא עשו בי , שנים ואלפים, הפכוני "אביהם" של קנאים . כל זב וצרוע מתהדר בקנאותי כמשענת. והנה הדברים הוצאו מהיקשרם . סיפורי עוות עד אימה. לו רק שמעתם אותו לאשורו. לו רק טרחתם לדקדק בדקויות המקרא לשים לב לרמזים האינסופיים שבכתוב, היתם מיד מבינים, כי הכל היה אחרת. היתם מבינים כי עשו בי אנשים קטנים קטנים נבלה .
נבלה אשר לא תסולח לעולם..
אני פנחס´ פרח כהונה´ קצין הבטחון של אוהל מועד, נקלעתי למציאות . היסטורית חד פעמית, בלתי אפשרית. למציאות טעונה והרת גורל לעולם כולו´ כן כן כך ממש, לעולם כולו.
אינכם מבינים ה"רמח" שבידי ,לא היה אלא, ולא רק סמלית, ה"מחר" של האנושות כולה והיקום בכללו. ולא רק בגלל אותם האותיות. [רמח- ומחר].
לעולם, לעולם , לא הייתי הורג אדם. וודאי לא נשיא בישראל .
ובכל זאת ,הנבל ההוא : זמרי, ביקש לעשות את הנורא מכל, להפוך את כל ההיסטוריה היהודית והעולם כולו על פיה . להפוך את אוהל מועד, למקום פולחנו החדש של בעל פעור .
כן כן, אתם מבינים. הנבל הזה, אחרי שהם העם, זנו עם בנות מואב. אכלו מזבחי אלוההין ואף השתחוו להם. ואף ראשי ישראל וחלק מנשיאיו לא אחרו אחריהם, רצו אצו, ליטול חלק גם הם בתאוות הבשרים הפרועה. ואלה האחרונים אף הגדילו ו"נצמדו" לבעל פעור: קבלו עליהם את דתם ופולחנם דרך קבע . חרון אף ה´ עלה.
ה´ הורה תחילה למשה להרוג לפחות מה"עם" הזונים", להתחיל ליצור אפקט של זעזוע והרתעה. משה פונה לראשי ישראל ומבקש לעשות כן.
אף אחד לא מתיחס אליו אל משה .
משה, אובד עיצות, פונה הוא הפעם ל"שופטים" ומבקש גזרי דין של מוות וביצוע מידי של ה"נצמדים" בלבד. וגם השופטים אינם נענים .
משה לא תפקד. הוא אבי, ועוד מעדת ישראל, ישבו בוכים ונואשים פתח אוהל מועד.
ואני אומנם התקשתי לבכות, אבל הבנתי, שאני גם קטן מדי לפעול סה"כ פרח כהונה, קצין בטחון לעת מצוא של אוהל מועד. אבל כמו שכתוב בתורה חל לפתע אותו מפנה נורא .
בתורה כתוב "והנה", להדגיש את התפנית הנוראית והחמורה ביותר של אותה הדרמה.
"והנה" בא זמרי בן סלוא .
הנבל כאמור בא וביקש להפוך, לא פחות את אוהל מועד למקום פולחנו החדש של בעל פעור.
הוא אפילו לא התרגש מזה שכולם בוכים בפתח.
בשלב זה, אני פונה למשה ולכל החבורה. אבי לפתע, מתמוטט ונופל [הוא בכלל עדיין לא התאושש מהסתלקותו של סבי -אהרון]. צווחות הבכי עלו השמיימה. היה לי ברור אני כקצין הבטחון של האוהל, לא אתן לזה להמשך ולהתגלגל עד הסוף המר..
לקחתי. אחזתי ב"רומח" ונופפתי בו באויר. ולנבל הזה , זה אפילו לא הזיז. הוא המשיך בשלו .
וכך, לא היתה לי ברירה, עשית מה מה שעשיתי, במסגרת תפקידי .
לא יכולתם אתם כיום, להביט בהיסטוריה, כי לא היתה היא קיימת וודאי לא במתכונתה דהיום. אם נבל זה, עושה היה את זממו, עד תומו ומקיים את פולחן זנותו ודווקא בפתח אוהל מועד. היה זה אף פשע נורא יותר מחטא העגל[אשר שם ה"אשראי" של משה עדיין היה קיים]
אחר כך, אחרי שהרגתי, התמוטטתי אני.[ את זה לא היה חשוב לספר] . אחר כך הוקל לי ואך מעט , כשמעתי מה´. כי בכך, הצלתי למעשה את העולם .
אלמלא הדבר היה קורא, עם ישראל היה מושמד ולא היה כל זכות קיום לעולם, וודאי ללא באותו הגלגול .ובאותה המתכונת כאמור
ועתה. אנא הניחו לי.
די ,אל תאמצוני לכל הקנאות .
אין בין קנאותי לכל קנאויות שבעולם ולא כלום. קראו נכון את הפרשה ותפרשו כליל, מכל קנאות ומכל סוג שהוא .
ביותר מעציבתני האמרה : "פנחס הוא אליהו".
לאליהו, עוד נכונו עלילות נכבדות.
אך אין בין קנאתו לקינאתי ולא כלום. קראו שם בחרדת קודש את הכתוב. הוא בורח לחורב גם להציל את נפשו ומנופף ב"קנוא קיניתי לה´". וה´ משיבו פעמיים "מה לך פה אליהו" כאילו לומר לו גם: מה אתה אליהו עוד מוסיף ומבקש להקיש ענין בענין.
ואחר כך, העבירו ה´ "סדרת חינוך" מפליאה הדורשת עמקות נוראה אשר באה להביע את השלילה שבמעשיו והוא נצטווה לבסוף ,לשוב על עקבותיו ולמסור את ה"אדרת" להחליף "אל-יהו" ב "אלי-שע" .
ואני הלא, פי הגבורה העיד בי, כי קנוא קנאתי לה´,"קנאה כפולה" ומושלמת : הן לה´ והן לעם ישראל ודווקא בתוך עם ישראל ומתוכו.......
על כל פנים. לי מאז כרותה ברית עולם עם השלום ואין בין השלום לכל סוג של קנאות ולא כלום .
אז אנא הניחו לי,
זכרוני אך כפנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן בלבד
אביהם של כל הכהנים הגדולים לעולם אשר כל הוויתם ומעייניהם אך השלום והשלום בלבד.
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.
תגובות