הסוכה כמיני גן עדן
על ידי משה אהרון
חג הסוכות הוא המשך של ראש השנה ויום הכיפורים באותו הרעיון ההוליסטי המאחד את כל בריאה לכלל אותו מצב הצבירה הראשוני של ה"אחד" שבגן העדן.
בראש השנה - יום הרת עולם אנו מזכירים את נקודת ההתחלה את בריאת היקום והמלכתו של הבורא מחדש כמלך על כל אשר ברא..
המלכה זו כמובן מחייבת עמידה בסטנדרטים של המלך ולפיכך המלך יושב על מי דין ביום הכיפורים ודן ומזכך כל אדם.
והנה לאחר הזדככות זו מגיע רגע השמחה ולא סתם שמחה. שמחה מתגלגלת ועדי שמחת כל האדם באשר הוא אדם. ולא עוד אלא שנוסף לו לשבוע הבריאה יום נוסף "יום שמיני" המשקף הפעם דווקא את פלא הבריאה האנושית בכך שהיא שבה להתעלות לאותו השיא של לאחד את האדם כל אדם באשר הוא אדם. לכן נקרא הוא עצרת ולא רק מתוך משמעות של אחדות והתאגדות כאמור.אלא גם לבטא רעיון עמוק יותר.
כאילו המעצור והעצירה ביום השביעי מועתק לעוד יום נוסף כאמור.ליום הפלא של בריאת האדם באדם.
לכן אחיי וריעיי מי שמבקש להגיע ליום הזה כשהוא טעון באותו המסר צריך להתאמץ ולהרחיב את סמליו של חג זה. לראות דרך משל בארבעת המינים לא רק כארבעה סוגי אדם מישראל אלא כארבעה סוגי אדם בכלל ושל כל ארבעת רוחות השמיים.
והסוכה כיסוד של טבע פשוט נטולת תחכום של ידע פרי אכילת עץ הדעת צריך גם שתזכיר לנו שיחזור ואוירה של מיני גן עדן.
לכן בשבעת ימי הסוכות אנו שמחים וחוגגים לעצמינו כעם ישראל .אך שמחתנו ביום שמיני עצרת היא גולת הכותרת
באשר אז עולים אנו קומה לשמוח בשמחה השלמה ביותר בשמחת כל האדם באשר הוא אדם.
ולכן גם יום זה מתאים לשמש כשמחת תורה כי זה גם למעשה יעדה הסופי של התורה [בהכתרתנו כממלכת כוהנים]
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת,אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם


סודה של השמחה בחג הסוכות
השמחה בחג הסוכות מורכבת משניים משמחת "אך שמח" או שמחת שבעת הימים.ומשמחת "אח שמח" [אח במובן כל האדם]או שמחת היום השמיני - שמיני עצרת


אגדת הסוכה וגן העדן


 הסבך העבות בגן העדן יצר סוכות רבות.
 והאדם הראשון לא מצא לא רק את מקומו
 אלא גם את סוכתו.
 לימים משריננו הבריות כי היה לו לכאורה לקב"ה להמתין מעט ולדחות שעתו של גן העדן לשעת כושר נאותה יותר לעידן האבות שהיו לכאורה ראויים יותר, שב וציוונו הקב"ה לבנות מעין אותן סוכות שבגן העדן ולא עוד אלא שמשלח הוא אלינו לסוכה את כל  אותם אבות גם כעין תיקון וחוויה חוזרת של אותה ההזדמנות  והכל למענינו ולמען דורות הבאים שלא רק שנשוב לחוש  אחד משישים של אותו גן העדן. אלא  שנשוב ונתאחד בעולם של ארבעת המינים.בעולם רבה  של טבע מזוקק וטהור  והכל לכלל כעין אותו ה"אחד" שהיה בגן העדן והכזיב.
 עד שלימים תשוב ותוקם סוכתו הנופלת של בן דוד ואשר יהיו בה  גם כל אותם היסודות והניחוחות האבודים שהיו בגן העדן


גן עדן היה סוכה אחת גדולה והקב"ה שעמל שישה ימי המעשה
ביקש לישב סוף סוף באותה הסוכה עם אדם הראשון.
וזה סרח וחטא.
וחטאו של אדם הראשון החל לגלגל כדור של רוע ההולך ונערם יותר ויותר .
עד כי חלק משיאו החוזר של אותו כדור הרוע, התבטא בעבדות מצרים.
וכשהוציא הקב"ה את בני ישראל ממצרים ביקש לסמן ולסמל להם את היעד.
בדרך חזרה לגן העדן,צריך לשבת בסוכה בכעין מודל מניאטורי של אותו גן העדן.
ולסמן כי סופו של מעגל המסע שהוא שב ונושק לנקודת ההתחלה .
שאותו מסע של עם היוצא עתה ממצרים.
סופו שיסתיים לעתיד לבא,בעולם שכולו טוב כבגן העדן .
והנה נמצא כי הסוכה היא היא ההבטחה הגדולה ביותר כי פוטנציאל גן העדן לא נגוז.
ולא עוד שאותה האנטימיות והשגחה שהייתה על אדם הראשון בגן עדן
מועתקת בזעיר אנפין לסוכה בהיותה כאמור מיקרוקוסמוס של גן העדן
נמצא אם כן שזו הסיבה שהסוכה מצילה ומגנה יותר מכל מבצר מעשה ידי אדם
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה

 

 2

האישה והסוכה

פורסם: 13/10/14 12:48
על ידי משה אהרון
בגן עדן נפל דבר גדול אירע השבר המגדרי אלוהי.
האישה שניחנה בתבונה יתרה לא קיבלה את הפשטות המובנת מאליה שאפה לניסתר ולתחכום.
לכן גם לא ניצטוותה לכתחילה בסוכה שהיא כעין שיחזור של מיני גן עדן לדורות .
אישה המתעקשת לקיים מצוותה של סוכה,מתוך מניעים נעלים של "תיקון" והתעלות .
ראוייה לכל שבח וברכה.
אישה כזו יכולה להתגאות שהיא עושה המצווה לא מתוך ציווי
אלא מתוך געגוע של אמת לטוב המוחלט של גן העדן .
שכך או אחרת כולנו עדיין מתקשים לשכוח.
אישה שמתעקשת על הסוכה אומרת למעשה לבעלה
אני מתעקשת להיות איתך ודווקא באותו המקום האבוד
שבו הלכנו לאיבוד
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה