כִּי אָבִיהָ הוּא סַנְדְּלָר.

כָּךְ מִפֶּה לְאֹזֶן לוֹחֲשִׁים.

עַל כֵּן בַּת הָרָשׁ,

וְהִיא-מִתְקַשָּׁה לִמְצֹא לָהּ חָתָן.

וֵהוּא אָבִיהָ חוֹכְמָתּוֹ יַשְׁמִיעַ,

לְחַפֵּשׂ בֵּכֹל בֵּית אָב- אֶת הַנַעַר.

אֲשֶׁר לְבִּתּוֹ יִנָּשֵׂא, וְהִיא-

לְבַדָּהּ נִיצֶבֶתְּ בָּשַׁעַר.

מָתַי תִּזְכֶּה כְּבָר לֵהַסְמִיק.

מָתַי חֲבֵרוֹתֶיהָ יִתְּקַנְאוּ בָּה.

וְהוּא הַיָּפֶה בַּעַלַמִים,

עַל זְרוֹעוֹתָיו יִשָּׂאֶנָּה.

אַךְ הִיא בַּת לְלֹא יִחוּס.

אוֹ כָּךְ לְפָחוֹת מִתְּלָחְשֶׁשִׁים.

אֵיךְ יִמָצֶא לָהּ שִׁדּוּךְ,

אֵיךְ תַּגְשִׁים חֲלוֹמוֹתֶיהָ.

אַךְ הַיּוֹם תִּפְסַע אֶל הַחֻפָּה,

וְכֹל דַלוּתָּה כַּהַבַלִים.

גַּם אָבִיהָ מַנִּיחַ עֲנִיּוֹ,

וְכָךְ הֵם מֵנַצְּחִים.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי