לא מלחמה ולא כח - ``מוסס`` את עשיו .... -
להוותינו בלהט כל הדברים התעלמנו ממהות דומננטית של אמת והיא כי עשרים השנים וכל התהפוכות שעברו על יעקב הובילו אותו להכרה כי שגה באותה הדרמה האנושית שאליה נשאב.
שגה שציער כל כך את אביו בחרדתו הגדולה ובצעקת אחיו, שהלכה מסוף העולם ועד סופו. בסופו של דבר יעקב ביקש למחוק את אותה החרפה.
סוף סוף חילחלה בו ההכרה כי אפשר שצריך להפטר מכל אותה חטוטרת של המטאפורה האנושית של מתן ברכות על ידי אדם [והלא אברהם לא נזקק לזה] שהרי מימלא הדברים נחתכים בלוול אחר ושממי והמאבק עם המלאך חיזק,חידד והמחיש לו ענין זה יותר ויותר.
ואז יעקב החליט לעשות תפנית לנסות ולמחוק את כל התוצאות ההרסניות שנבעו מאותה הדרמה של מכירת ``הבכורה`` ומאותה הברכה שבמרמה.
יעקב בכנות בא אל עשיו ואומר לו שמע אחי עשיתי טעות כמו שמכרת אתה לי את הבכורה עכשו אני מוותר עליה מרצון ולא עוד שאני מוכן לקווץ את ההסטוריה ולקיים מיד את ברכתך : ``והיה כאשר תריד ופורקת עולו`` שלא רק כך, אלא גם ההפך אתה כבכור ששבה לו בכורתו תהיה אדון ואני העבד.
גישה אנושית זו שוודאי לא שינתה מהלכי שמיים היא אשר מוססה את עשו ובאמת האחווה חזרה אליהם עד כי עשו התאווה בכנות כי אחיו תאומו יגור עימו בצוותא.
הנה כי כן לא מלחמה , לא כח ולא תחבולות הפעם. אלא אמת אנושית זכה טהורה ולפיה יעקב הבוגר מנסה בכנות לתקן את כל אשר עיוות כלפי אביו כלפי אחיו וכלפי ההיסטוריה.
חבל מאד שמורשתינו עד הינה, לא תפסה את האופרציה התפנתית הזו של יעקב ככזו.
שאם כן יכול להיות וכל ההסטוריה שלנו היתה מתעצבת קצת בשונה.

מגמתו של יעקב לחזור בתשובה מתקבלת יפה בשמיים והם מזמנים לו כאילו את שרו של עשו ל"גמור טוב" את כל הסיפור לשלם מידית ולדורות כדי שכל מעלליו הגלומים בשמו "יעקב", יכופרו בכדי להיותו ראוי לשאת את שמו הנקי :"ישר-אל".
בלי טהרה מכל מעלליו כאמור אי אפשר היה לקבל את השם החדש המגלם ישרות של אל בלתי נסבל שמהלכי ההשגחה יהיו מלווים בתרמיות אנושיות.
וכך יעקב נלחם בכדי להגיע למחיר הנכון מחיר שמטאפורית ישקף את כל התהליך ההסטורי לאמור: יש "היגד" [גיד בלי ה"הא" האלוקית] מבחינת המסר הערכי והוא קניית הבכורה וקבלת הברכה בתרמית שצריך לשכח ולהשכיח. השכחה הופכת תהליך איטי לדורות גם בכך שלזכר אותם מטעמים שבהם עשה שימוש יעקב אנו נמנעים מאכילת גיד הנשה. ובינתיים במקום תקיעות כף של מכירת הבכורה באה כף המלאך לנקוע את כף ירכו והוא משלם גם אישית מחיר שהוא צולע. כן יעקב צולע לעולם על מעלליו זה מה שהפך אותו לראוי לשם המחייב ישראל. זה גם מה שאפשר לו להגיע " שלם" [מוסרית] לשכם  

1. נשאבנו למומנטום רעיוני עקר כאילו ברכת יצחק היא מינוי משמיים.

למה אברהם לא נדרש לאמצעי תיאטראלי זה של הברכה לבן הממשיך.

 האסימון נפל ליעקב אחרי המאבק עם המלאך אז הוא הבין סופית כי דרמת האירוע שבינו לבין אחיו אינה אלא מטאפורה אנושית חסרת ממשות ומשמעות היסטורית.

על כן הוא מחולל את התפנית. תפנית אמיתית וכנה שהשיבה את האהבה בין האחים. אשר להוותינו מורשתינו התעלמה ממנה ואולי אם חשבנו והתנהגנו אחרת גם ההסטוריה שלנו הייתה שונה.

 יעקקב בכנות בא לעשיו לומר לו שמע אחי התבגרנו. הכל שטויות מכרתי לי הבכורה באותו אופן אני מוותר עליה עכשו .

מצידי אומר יעקב אתה האדון ואני העבד בו נקצר את התהליך בו נקיים בהסכמה את הברכה והיה כאשר תריד ופרקת עולו ולא עוד שאתה תטיל את עולך עלי כי מימלא אני מצוי בתלם של חזון שסופו זה גם בשבילך