בפרשת אמור מצינו שלושה פעמים שהמקרא פותח בפתיח ``אמור ואמרת`` או ``דבר ואמרת`` ויש לכאורה מכנה משותף לשלושת הדברים. מקוצר היריעה, נדלג על הראשון [טומאת כהנים] ועל האחרון [הביאה לארץ] ונתייחס לתווך לזה המתייחס `` למועדים. או נכון יותר לזה המתייחס למועדי החירות.
אם כן, תחילה למשמעות הכפל של ``אמור`` או ``דבר`` - עתה.
``ואמרת`` לתוספת אמירה שבעתיד .
ואכן חג הפסח בלבד זכה לפתיח כאמור ורק לגביו נאמר לכאורה אשר תקראו אותם ``במועדם``.
התוספת של לשון רבים ו``במועדם`` מלמד בהמשך לרבותא כאמור של ``ואמרת`` על אותו תוספת חג בעתיד, שהוא המשך וחלק בלתי נפרד מחג הפסח.
הוא כאמור חג העצמאות והוא מהתורה.
גם המילה ``אלהם`` שכתובה בלא האות ``י``
מלמדת ומרמזת על תוספת הקשורה באוטונומיה של עם ישראל להוסיף כאמור.
שהרי אמור מעתה : ``ואמרת אל-הם שלענין זה אמור להם שהם כ``אל`` להוסיף כאמור
אם כן, תחילה למשמעות הכפל של ``אמור`` או ``דבר`` - עתה.
``ואמרת`` לתוספת אמירה שבעתיד .
ואכן חג הפסח בלבד זכה לפתיח כאמור ורק לגביו נאמר לכאורה אשר תקראו אותם ``במועדם``.
התוספת של לשון רבים ו``במועדם`` מלמד בהמשך לרבותא כאמור של ``ואמרת`` על אותו תוספת חג בעתיד, שהוא המשך וחלק בלתי נפרד מחג הפסח.
הוא כאמור חג העצמאות והוא מהתורה.
גם המילה ``אלהם`` שכתובה בלא האות ``י``
מלמדת ומרמזת על תוספת הקשורה באוטונומיה של עם ישראל להוסיף כאמור.
שהרי אמור מעתה : ``ואמרת אל-הם שלענין זה אמור להם שהם כ``אל`` להוסיף כאמור
