``ואהבת לריעך כמוך``.
הדגש הוא יותר על ``כמוך`` גם במובן הבא :
ה``כמוך``, יותר משהו ``אובייקט``.
הוא התהליך.
אדם מצווה להבין מדוע,איך וכיצד הוא נדחף או נדרש תמיד לאהוב עצמו
[גם בבחינת ושמרתם לנפשותיכם מאד]
וכך לעמול כל חייו לאותה השניות בבחינת כלים שלובים לתרגם וליישם בדיוק את כל אותם התהליכים לגבי ה``ריע``.
במילים אחרות, אנו נדרשים, לחנך עצמינו, לאותה ההשתדלות היותר טכנית שתוביל בסופו של דבר לתוצאה
ודוק גם לא בכדי נבחר גם הביטוי : ``ריעך``. המזכיר גם אופציה של מי הגורם לך דווקא רעה .
אפילו כך, אתה על פי תורת ישראל מצווה תדיר שלא להניח ולא להרפות מאותה המגמה כאמור. כי כאמור מגמתה וחתירתה - כלל ישראל.
אגב תוצאה חיובית ומוצלחת של כל אותה האהבה על ידי כלל ישראל היא
היא הערובה להיותו של הקב``ה בבחינת:
``אני ה``` בדרך ל``ה` אחד``.
בלי תובנת היסוד הנ``ל, אין ולעולם לא נגיע לכלל : ``קדושים``.
כי קדושתינו שלנו עלי אדמות, הינה רק בקדושת הרבים והאחדות שבינינו .
קדושת היחיד נתונה אך ורק לאני ה` האחד ..
לפיכך ולא בכדי, ציווי על זה נטוע כבריח תיכון דווקא בפרשה זו

אחיי אהוביי, לעולם לא נגיע להיותינו ראויים לגאולה השלימה אם לא נלמד נכון ועד תום את הלקח ש``פרשת`` רבי עקביא הנחילה לנו ובמיוחד לדורינו.
רבי עקביא לכאורה לפי כל קנה מידה תלמודי ראוי היה להכריז ולזהות מי שהיה בזמנו בחזקת משיח ובכל זאת הוא נכשל. הוא נכשל לא רק ב``גאולה`` אלא באותה המהותית ה``גרעינית`` ליבתית של אותו התלמוד שעסק בו כל חייו.
ובמה ?
רבי עקיבא טעה בהגדרה !
הוא טעה בכך שייחס לציווי על זה, הגדרה יותר מתונה ומנימליסטית יותר משכיוונה התורה
הציווי : ``ואהבת לריעך כמוך``
איננו בכלל בהגדרת ``כלל`` וגדול ככל שיהא.
זה איננו כלל !
זה מהות כוללת, שהיא בבואה נאמנה של כל התורה כולה.
אם מטפורית היה ניתן לראייו את הקב``ה ולשאול אותו למה בראת עולם ולמה נתת תורה, היה הוא משיב, בשביל
``ואהבת לריעך כמוך``.
זה כל התורה כולה. נקודה.
אם לא נהיה אמיצים וכנים עם עצמינו ויעודינו ולא נעשה סוף סוף את ה``סוויץ`` הנדרש, נמשיך לדשדש עד אין סוף בחבלי משיח ואל היעד לעולם לא נגיע.
לא בכדי כאילו יד ההשגחה הכחידה את כל תלמידיו של רבי עקיבא בין חג הגאולה לחג מתן תורה, כאילו לרמז לנו משהוא יסודי בתלמודם לא היה כשורה אותו משהו שהוא יורד לשורש השורשים של כל האמונה כולה ואשר לעולם לא יגיע לכלל אמיתה של תורה ולא ישלים את חג החירות וחג הגאולה