מתנשף פי
כמו גומא מרחקים
ונדחק בשטף המילים
משתבר במרוצתן
על כנפי דפים
והמילים בוקעות ועולות
רצוצות
קטועות פורחות באויר
שברי פסוקים תועים
נפזרים ללא תכלית.
והנה
גאל ישראל
ושקט.
כי כעת אוכל
להתפלל.
ד' ניסן ה'תשס"ג
לומשנה - אחרי שהקראתי לך את זה, חשבתי שבעצם אפשר 'לוותר' על המשמעות של הציבור, שנעלמה בין כל המילים שפסלתי (אתה מכיר את הצורה שאני כותב בה..), וגם כך זה יוצא בסדר.
שיר - מותר לי לחלוק? אני חושב שה'ושקט' דווקא מסתדר שם מצוין, לפחות בשבילי, כי זה נותן את התחושה של השקט הפתאומי שבא מתוך הריצה הזאת, מה שמתבטא גם בזה שהשורות נהיות קצרצרות בסוף.
אוף. שונא 'לנתח' שירים שלי..
וברור שיותר קל לאהוב את ההתחלה...
מאוד אהבתי.
את הפתיחה יותר, ועם הסיום קצת הסתבכתי (הקראתי לעצמי בשקט כמו שאני עושה תמיד ומשו לא הסתדר לי)
אבל אולי זה בגלל הסגנון שאני רגילה לראות.
ה'ושקט' קצת תקוע במיקום לעניות דעתי, אני חושבת שהוא היה יותר מסתדר במקום ה'והנה'.
זה יוסיף אבל זה לא כ"כ קריטי..
בציפיה לישועה..
כשהקראת לי בטלפון, כנראה לא שמעתי בבירור את הסוף, ולכן לא הבנתי שמדובר בחזן, בכל-אופן, די חביב, בייני"ש שלי, יהי רצון ויתארכו תפילותיך, ואולי אז, יבוא המשיח.
הממ...
דומני כי עדיין לא ראיתי שיר זה, וזאת לאחר שפתחתי מחברתי לפניך. מעליב למדי.
יפה שאתה עומד על דעתך... (ושקט וכו')
בתקווה להמשיך לראות אותך כאן, בניגוד לשמועות...
השיר לא נכתב מנקודת מבט של שליח ציבור, אלא מנקודת מבט של מי שמתפלל בציבור ו'רודף' אחרי שליח הציבור.
בכל מקרה, כל אחד אמור להבין בדרך שלו ולפי הראיה שלו, וזה לא כל כך משנה באיזו כוונה בדיוק נכתב השיר, לענ"ד.
(בנץ, לא ביקשת - לא הראיתי. זה הכל..)
[ליצירה]
לומשנה ושיר
לומשנה - אחרי שהקראתי לך את זה, חשבתי שבעצם אפשר 'לוותר' על המשמעות של הציבור, שנעלמה בין כל המילים שפסלתי (אתה מכיר את הצורה שאני כותב בה..), וגם כך זה יוצא בסדר.
שיר - מותר לי לחלוק? אני חושב שה'ושקט' דווקא מסתדר שם מצוין, לפחות בשבילי, כי זה נותן את התחושה של השקט הפתאומי שבא מתוך הריצה הזאת, מה שמתבטא גם בזה שהשורות נהיות קצרצרות בסוף.
אוף. שונא 'לנתח' שירים שלי..
וברור שיותר קל לאהוב את ההתחלה...
[ליצירה]
יודע מה,
קראתי את זה שוב כמה פעמים וזה באמת יוצר את האפקט שרצית להשיג.
אחרי ההסבר השיר מקבל משמעות יותר יפה (לא יודעת להסבירל מה אני מתכוונת)
בציפיה לישועה.
[ליצירה]
יפה
מאוד אהבתי.
את הפתיחה יותר, ועם הסיום קצת הסתבכתי (הקראתי לעצמי בשקט כמו שאני עושה תמיד ומשו לא הסתדר לי)
אבל אולי זה בגלל הסגנון שאני רגילה לראות.
ה'ושקט' קצת תקוע במיקום לעניות דעתי, אני חושבת שהוא היה יותר מסתדר במקום ה'והנה'.
זה יוסיף אבל זה לא כ"כ קריטי..
בציפיה לישועה..
[ליצירה]
מויש חביבי,
כשהקראת לי בטלפון, כנראה לא שמעתי בבירור את הסוף, ולכן לא הבנתי שמדובר בחזן, בכל-אופן, די חביב, בייני"ש שלי, יהי רצון ויתארכו תפילותיך, ואולי אז, יבוא המשיח.
[ליצירה]
מויש!
הממ...
דומני כי עדיין לא ראיתי שיר זה, וזאת לאחר שפתחתי מחברתי לפניך. מעליב למדי.
יפה שאתה עומד על דעתך... (ושקט וכו')
בתקווה להמשיך לראות אותך כאן, בניגוד לשמועות...
[ליצירה]
[ליצירה]
...
אני דווקא לא הבנתי את זה דווקא כנק' מבט של שליח ציבור.
תפילת שמונה עשרה, גם עבורי, היא פאזה אחרת בתפילה.
[ליצירה]
מה?
אוי, אני כזה מסכן.
צ'מעו, אני ממש קרבן להתעללויות של השיכור הזה!
הוא מקיא עלי, ומקיא ומקיא, שופך הכל.
מתי תתבגר ותלמד לשלוט על צרכיך?
באמת!
תנקה אחריך.
[ליצירה]
אה..
כמעט כמו אצ"ג?? לא, אל תגזימי.. אל תעזי להמעיט בערכו של מורנו ורבנו עד כדי אמירה שאני כמעט כמוהו.
באמת, עכשיו כשאת אומרת, אני רואה את ההשפעות של אצ"ג. בעיקר נזכרתי ב"כפרקי נבואה בוערים בי ימותי בכל הגילויים" (טוב, וכמובן גם בקולו של הרב זאב סולטנוביץ'..). לא יודע כמה זה קשור, אבל זה עלה לי.
[ליצירה]
נאה בהחלט
אם זה מה שקורס מ"כים מוציא ממך, אולי גם אני אחשוב על זה (ואז אתאבד, כמובן).
טוב לראות שאתה חי ובועט, וגם שובר כמה חזירים-קדושים בדרך.
[ליצירה]
הבהרה
השיר לא נכתב מנקודת מבט של שליח ציבור, אלא מנקודת מבט של מי שמתפלל בציבור ו'רודף' אחרי שליח הציבור.
בכל מקרה, כל אחד אמור להבין בדרך שלו ולפי הראיה שלו, וזה לא כל כך משנה באיזו כוונה בדיוק נכתב השיר, לענ"ד.
(בנץ, לא ביקשת - לא הראיתי. זה הכל..)
[ליצירה]
*
קודם כל - תודה.
ההמשך יבוא, בעז"ה. כלומר, ההמשך מתוכנן, אבל זה לו זמן רב מאוד שהוא מתעכב איפשהו בדרך בין הראש ליד, לעפרון ולדף..
על כל פנים, אני מקווה שהוא יבוא.
חוץ מזה, זה נראה כאילו אנשים מנסים לראות (או רואים) בסיפור הזה סיפור שאפשר לפענחו, ובוודאי כותבו התכוון למשהו מסוים.
אז לא. לא התכוונתי לכלום, חוץ ממה שגלוי לעין, וקצת ממה שפחות גלוי לעין. אבל מה לעשות,ברגע שכתבתי ופרסמתי, היצירה כבר לא שייכת לי, וכל אחד יכול לראות בה מה שהוא רוצה.
אז אם מישהו מחפש פענוח, אצלי הוא לא ימצא. אבל אם הוא רוצה לתת פירוש משלו, או לנתח, ואולי גם לנסות להבין מה היה בראשו של הכותב כשכתב את זה, ואלו תסביכים נפשיים עומדים מאחרי הסיפור ובלה בלה, אין לי בעיה, בכבוד.
אבל לדידי, זה רק סיפור, ותו לא.
ושוב תודה, אם כי אני ממש לא חושב שהכישרון נוטף לי בין האצבעות, הראל. אולי יש לי כשרון ואולי לא, את זה אני לא יודע. אבל בודאי שאין צורך להגזים.
תגובות