בס"ד.
דומה שסיפור אלדד ומידד ,לא מוצה עד תום.
מפתיע לכאורה כי הדעת לא ניתנה , או לא ניתנה מספיק ,לעובדה כי מדובר בשניים שהם מעבר : "לשבעים" .
ולא סתם שניים, אלא כתיאומים בעלי שם עם קונוטציה דומה ויחודית :
"אלדד ומידד".
אלדד ומידד , מטפורית הם בפירוש איכות שונה, נבדלת ומובחרת יותר מה"שבעים" .
איסטרטגית, מכילים הם יחדיו את שם ' : "
שדי". [דד +דד
המקרא אם כן ,בכוונת מכוון, ביקש להטמיע בהם, יחודיות איכותית עודפת על שאר "השבעים" הזקנים , אשר נקראו אך, לשאת בנטל של : "שעה" ובאיצטלא שטחית וחיצונית.
שהרי כל השבעים הזקנים התנבאו מחוץ למחנה תוך הדגשה : "כי לא יספו".
לעומתם על אלדד ומימד נאמר בלשון איסטרטגית לאמור : "וישארו שני אנשים".
דגש על ישארו ועל אנשים.
ונבואתם היתה במחנה [ מצביע גםעל פנימיות איכותית איסטרטגית ועל הימשכיות].
עוד נאמר כ : "נחה עליהם הרוח ".
כאמור, בניגוד לרגעיותה של נבואת הזקנים ,שכאמור : "לא יספו".
אם כן, אלדד ומידד מיצגים למעשה את המשכה של הנבואה התכליתית עתידית אשר נאצלה ונחצבה ממקורה הראשון - משה רבינו, ואשר גם באה לידי ביטוי, ב"כתובים" : ביתר ספרי התנ"ך.
[ לפיכך נאמר עליהם" והימה בכתובים]
ולפיכך גם שמותם מיצגים תכלית משלימה של שניים שהם אחד, כמו שתי לוחות הברית "
מחד:
שילוב של אמונה מוחלטת בקב"ה : "אל-דד" [לוח ראשון].
ומאידך:
שילוב של תורה חברתית : "מי-דד" [לוח שני]
כאותו הדד המשביר מיים לכל צמא
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.
משה אהרון
