מחשבה תחילה שסופה גאולה
 
כב´ הרב, עמד על הנקודה המרכזית החוצצת למעשה, בינינו לבין ימות המשיח.
העולם נברא ונחרב לא על "עבודת ה´ במובנה הפולחני, אלא על רמיסת ערכי יסוד, באותם נורמות שבין אדם לחברו
כך זה התחיל ונגמר.
וכך זה בסופו של דבר יגמר לטובה בגאולה השלימה
שהרי כל מהות הקונסטרוקציה של
"צלם ודמות אלוקים", לא היתה ואינה, אלא לומר:
כי בהיות והאלוקים נעלם בכוונת מכוון בעולם, מושא ההתיחסות הפיזי המרכזי והעיקרי שמסמל אותו הינו האדם - הזולת.במילים אחרות כל עבודת האלוקים עלי אדמות אינה אלא הערך הרוחני המופק מ"עבודת האדם".
הדבר היחיד, שרלוונתי לאלוקים, הוא אותו נחת הרוח, שנעשה טוב בין ברואיו ובין כלל ברואיו , ללא יוצא מהכלל.
ביום שתודעתינו תשוב להשטף בתובנה הנ"ל, נתקרב מאד לסגירתו של המעגל
בגן העדן העתידי, שיהא משופר לאין ערוך מגן העדן המטודי.
השינוי כאמור יחל ביום שנשוב להקנות למערכת הערכים של ספר בראשית את מקומם הנכון - כבסיס , כמסד, כבסיס הרחב של הפיראמידה הערכית היהודית.
כך גם נוכל סוף סוף להשלים את ה"שפיץ" של הפיראמידה: בערכי העל של ה"טוב והישר" שבספר דברים.
לא בכדי נקרא ספר בראשית בעת ובעונה גם "ספר הישר" וגם "ספר תולדות האדם"
ואף לא בכדי נקרא עם ישראל בשמו
" ישראל"
שהרי בשם זה בנוסף לתנגודת של השלימות שמצד אחד עם ישראל כביכול
ישרור עם אל, למען כלל העולם והכל להוכיח גם כי בסופו של דבר " ישר" האל
וההוכחה על "ישרות האל" רק כשהבסיס הוא כאמור : ספר הישר וספר תולדות האדם.
ומעולם של אוטופיה אולי קרובה לממשות מידית מועילה :
הנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה