שהרי מרגע אוכלנו מעץ הדעת נכנסנו במודע למירוץ האין סופי אחר החתירה לאמת. אך מכללי משחק אלה גם ברור כי לעולם לא נגיע אליה אל האמת כאמת אלוהית שממית מוחלטת.
כי אין בידנו את העיקר אאת חתירת האין סוף . את הנפקות של עץ החיים. אותה צמיחה של חיים אין סופיים ולכן האמת שבידינו תמיד תמיד תהא בערבון מוגבל. תהא יותר צמודה לארץ כצומחת ממנה.
לעולם לא תגיע היא עד השמיים.
כי אמת שצומחת עד לשמיים זקוקה כאמור ליסוד האין סוף .
לחיים שצומחים תמיד.
לכן כאמור משולים אנו באמת כעובדי אדמה המצמיחים בה באמת גבוהה ככל האפשר.
אך תמיד תמיד עוד ישאר אותו הגובה עד לשמיים שאומנם במשך הזמן ילך ויצטמצם בבחינת גם בשיא הטופ בפיסגה ברמה של ותחסרהו מעט מאלוהים.
היא היא אותה הרמה האיסטרטגית של ומלאה הארץ דיעה את ה´ כמים לים מכסים.
שוב רק מיים ארציים בפונקציה של ים ארצי ולא כאותם המיים השממיים האין סופיים
והנה קשה לנו להודות בכך אך נתפסנו לעבודת אלילים באמת .
כאילו אפילו בנרטיב התנכי הפשוט כבר התקבענו במוחלט מדמים ומשלים עצמנו כי האמת שבידנו מוחלטת היא וכי אין רשות למי להרהר אחריה ובמיוחד כשהיא נחלתם או מפיהם של מי המכונים גדולי תורה.
ותדעו לכם זו עבודת האלילים המסוכנת ביותר. .
גם לאמת התורנית שבידינו יש את החולשה של חוסר האין סופיות.
ואנו מצווים גם בה לא לחדול מחתירה מהתבוננות שוב ושוב לזהות בה צמיחה חדשה . והכל בסובלנות ובקשבה לכל פרשנות חדשה גם אם מדובר באינטרפטציה שלכאורה חותרת תחת נורמה מצוותית מחייבת שנקבעה על ידי חז"ל הכל באיפוק ובזהירות הראוייה אין לנו סמכותללא הסנהדרין לשנות אך אסור לנו שלא לשמוע ואף להפנים...
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת, אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה. והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם
אפשר להאמין באלוהים ולעבוד אותו באלילות
דוא
משה אהרון <hoomoshev@gmail.com>
"" ""
""
אני
""
או במילים אחרות אפשר לקדש את ה´ כה´ אחד אבל לא לעבוד אותו ברזולוציה המוחלטת של : בשמו האחד בחותמו : ה"אמת".
וכך תמצא היום כי לרוב המאמינים המכונים דתיים ובפרט מי המכונים חרדים לא באמת האמת הצרופה, המזוככת, השממית חשובה להם. אלא האמת הפרקרטית שסיגלו לעצמם,או אותה שהנחילו להם והם התרגלו אליה כעבדים נרצעים.
וכך נמצא כי למעשה האלוהים לכוד בבועת האמת המדומה שהם מחזיקים בה.
בהוויתם האמונתית אין כל תנועתיות של חיות. יש בפירוש אך ניוון מתמשך והולך של כל סוברניות מחשבתית עצמאית .
וכך בהפוך על הפוך במקום עבודת האלוהים הגדולה ביותר תמצא גם את עבודת האלילים הגדולה ביותר ודומה משהו לאותו חטא העגל הממחיש לכאורה את דברינו אלה בצורה מופלאה ביותר.
נמצא כי הטרגדיה של כל דת היא הפערים שבין מה שמתחייב מאמונה באלוהים דהיינו קידוש האמת המוחלטת שבהגדרה היא תמידבהליך של תנועה וחתירה.
לבין אמת זמנית יחסית מקודשת.
עד כדי יסודות אליליים ממש. תוצר לוואי של קיפאון השגת האדם בנקודת זמן מסויימת .
וכך גם נמצאים כיום בתוכנו יהודים טובים רבים המאמינים בקב"ה אך עובדים אותו בכל מיני "שמות" סקטוריאליים או נכון יותר עובדים אותו לא באמת המוחלטת שלו שבנויה על ערכי על אוניברסאליים ויסודות צומחים והולכים.
אלא באמת אלילית אחרת. אותה אמת שהתקדשה בזמן מוקפא ולעיתים אף איבדה כל חיות אלוקית.
ימות המשיח שהם לא מעט גם פונקציה של פתיחת שערים מצידנו אנו כיהודים המאמינים בביאת המשיח.הם אותה המהפכה לפחות בהכרה שפועלים כולם כאחד להיותו של הקב"ה לא רק ה´ אחד, אלא שגם "שמו" יהא אחד. גם אותו השם בחותמו באמת.
כשעקרון על מקודש הוא כי בחתירה לאמת ניתן להשמיע הכל ולהיות חשופים לכל ולתת למסננת של הזמן להנחית ארצה זיקוקי דינור עקרים כמו גם לעלות למעלה אחרים להאיר את העולם באור חדש.
אותו אור חדש שיאיר על ציון.
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
