1. הכח המניע:

1.1.         הדחף הפנימי:

קשה לו מאוד ליוצר להיות אובייקטיבי בשפיטה של יצירתו מבחינת איכות טיב.

 היוצר, בהחלט יכול לדעת אם השיג את מטרתו בכתיבת היצירה. אם אכן הצליח לבטא את מה שרצה. הוא בהחלט יכול להתבונן על יצירתו לקרוא שוב ולתקן, לחזור ולתקן.

עם זאת היצירה היא חלק ממנו היא נבעה ממנו. הייתי מעיז ואומר חלק מנשמתו. עד כדי שהוא והיצירה חד הם. ואם כך הם פני הדברים הרי שלעולם לא יוכל היוצר לשפוט באמות מידה ישרות מדויקות את הצד האיכותי של יצירתו. תמיד היא תהיה בבת עינו, תמיד הטובה ביותר.

למי הוא כותב את יצירתו אותו היוצר?

הסיבות לכך שונות ומגוונות. אך שווה לכולם הוא אותו דחף פנימי בלתי מוסבר שמעורר את כח הרצון של היוצר ליצור את יצירתו.

יש הכותבים לסוג מסוים ומיוחד של אכלוסיה, מתוך ידיעה ברורה שאחרים לא יבינו או לא יתעניינו בשיר או בסיפור.

למשל סיפורי צבא או שירי צבא: מראש המחבר יודע שחלק גדול מהאוכלוסייה לא יקרא סיפורים או שירים אלו גזרה שווה לגבי שירים פוליטיים שירי זימה סיפורים ארוטיים וכדומה.

יש הכותבים לפי ז'אנר מסוים ומתמחים בו כמו למשל שירי ילדים וסיפורי ילדים. כמו למשל סיפורים קצרים  או אגדות. וכן הלאה. גם יוצרים אלו יודעים שהם מצמצמים את אוכלוסיית הקוראים שלהם.

יש המשתמשים בשירים כאמצעי להעברת מסרים לאהובה או לכל מטרה אחרת.

1.2 האגו

יש הכותבים גבוהה גבוהה מתוך רצון להראות את יכולתם מעין קדנצה במוסיקה:  לעניין זה לא יירתעו מלהסתכל במילון לברור להם מילים ולשבצם לפעמים בצורה מגוחכת ולא נכונה.

השירה הזו לא תמיד יכולה להיות מוצלחת מאחר והיא מגמתית  וטכנית מעיקרה.

יש אחרים שכדי להראות את יכולתם לא יבחלו מלקחת ביטויים או מטבעות לשון של אחרים ולשבצם בשיר. הדחף להראות כל כך חזק עד כדי שהם שוכחים או מדחיקים את האפשרות שהקוראים יתפסו אותם בקלקלתם וכך יושמו הם ללעג וישיגו ההפך  ממטרתם.

יש אחרים שכדי להתבלט ינסו לחקות סגנון של משורר ידוע  ומקובל כדי שיגידו עליהם שהנה כתיבתם כל כך טובה שממש מזכירה היא את כתיבתו של אותו המשורר הידוע.

והמקרה המצער ביותר הוא הפלגיט. ההעתקה לשמה של קטעי שיר משל אחר, ולעטוף את אותה ההעתקה במעטפת מסוות כל שהיא. 

מהמקרים הללו מצינו בפורומים למיניהם עד כדי העתקה של יצירות שלמות תחת ניק אחר או שם אחר.

מן הראוי לומר ש "משוררים"  אלו לעולם לא יתפתחו. הכתיבה להשגת מטרה שאינה כתיבה, אינה מובילה אלא לשום מקום.

ההעתקה עלולה להביא את המעתיק אל פי הפחת.

שפה גבוהה תבריח קוראים וסופו של הכותב שיקרא את יצירתו בעצמו

שיבוצים  מוכרים ונדושים עלולים להפחית בערך השיר.

1.3 הכתיבה מבית היוצר

מעניין לדעת כתיבה זו מניין באה? האם באקראי האם במכוון. אין השאלה פה למי  אלא מהיכן?

מהיכן נשאבו כוחות הנפש האלו לכתוב שיר זה? או סיפור זה?

ובכן ישנם גם כאן מספר היבטים.

ישנם שירים או סיפורים שנכתבים מתוך עומק הלב בשל אירוע שקרה בשל אווירה מסוימת שהשפיעה על היוצר דהיינו גורמים חיצוניים ברי השפעה שגרמו לו ליוצר לרצות ולכתוב את שבלבו.

ישנם שירים או סיפורים אחרים שנכתבים בהקצאה של זמן. כלומר: היוצר קבע לו שכל יום בין השעה הזו לזו הוא מקדיש עצמו קודש לכתיבת שירים.

ישנם שירים שנכתבים בשל הצורך של המשורר להגיע למכסה מסוימת של שירים שהחליט לכתוב בפרק זמן מסוים.

ישנם שירים שנכתבים בשל נושא מסוים: החליט היוצר לכתוב כך וכך שירים תחת אותה כותרת. למשל: 10 שירי אהבה. וכו'

ישנם שירים שנכתבים מכח הרגע. החליט לכתוב, בחר נושא וכתב. אלו בדרך כלל יהיו שירים  קצרים שנכתבו במשיכת קולמוס אחת.

שירים על פי רשימה היוצר ערך לו רשימת נושאים ולפיה הוא יכתוב את שיריו או סיפוריו.

שירים תחת אילוץ הזמן: שיר לאהובה  לפגישה שנקבעה להיום בשעה כך וכך. וכד'

שירים  וסיפורים לפורום: כאן נכנס חזק הגורם הפסיכולוגי. היוצר מקבל במה להציג בה את יצירותיו. ובעצם את עצמו. ברגע שמאפשרים לו יצירה אחת ביממה גורמים לו לכתוב ובכל מחיר יצירה אחת ביממה כדי שלא יפסיד את מקומו בפרסום!

מצב כזה אינו טוב מאחר ויכול לגרום לאובססיה של כתיבה כאשר היצירות יהיו בדרך כלל טכניות, פחות מן הבטן, ויותר לפורום מאשר לעצמך ולכלל! רוב השירים והסיפורים יהיו לפחות ברמה אחת למטה מהיכולת הטבעית של היוצר.

השירים והסיפורים הטובים ביותר הם אלו שיכתבו תחת כוחה של השראה. וכאלו יהיו מעטים לכל יוצר.

זוכר אני מקרה של חברי המשורר בלפור חקק שהתפעלתי מאוד מאחד משיריו ושאלתי אותו כל זאת מניין? אמר לי ערב אחד אינני יודע איך אבל הרגשתי צורך ישבתי וכתבתי במשיכת קולמוס אחת את השירה הזאת.

דוגמא זו נשארה חרוטה היטב בזיכרוני. כי אותה שירה שכתב, אותן מרגליות שיצאו מתחת ידו נראה לי שאמנם יכול  שיקרה מספר פעמים מועט בחייו של משורר או סופר.

1.4 ההשראה

ההשראה היא אותה תחושה, אותו דחף הממלא אותך פתאום. מעין אש הבוערת בעצמותיך וקוראת לך לכתוב. ואתה מרגיש ויודע שמה שתכתוב עכשיו יהיה טוב מאוד חייב להיות טוב. אין לך צל של ספק בדבר. כך אולי אפשר לתאר את ההשראה. כך פחות או יותר הרגשתי פעם אחת או פעמיים עד כה.

האם אפשר לזמן השראה? האם אפשר ליצור אווירה כזאת שתכניס את המשורר לאווירה המיוחדת לכתיבה? אינני בטוח, ולו רק משום שכל אחד מאתנו שונה מחברו. כל אחד בנוי אחרת, בעל דמיון שונה, סף רגישות שונה, רגשות ותחושות.

אני אישית למשל ניסיתי לסגל לעצמי פעם דרך מסוימת לכתיבה. החלטתי שהכתיבה היא מלאכת קודש לפיכך התלבשתי לי בבגדים יפים  ניקיתי היטב את השולחן. ועכשיו ניסיתי להכניס עצמי לאווירת נושא הכתיבה. אם אני עומד לכתוב שיר אהבה אז ברקע צלילי המוסיקה של שופן עמעום אורות בושם טוב הסתגלות למצב (מעין חמום) וכתיבה.

אם זה עזר או לא ?

נראה לי, שעלי זה לא עבד! אך נתן לי בהחלט הרגשה טובה לכתיבה. אולי על אחרים זה כן יעבוד? ואולי ההשראה פתאום תופיע?  אולי שווה לנסות.

בפורומים שניתנת האפשרות לכתוב בלא הגבלה יש יתרון גדול לגבי הכותב שיודע שבכל עת שירצה הוא יכול לכתוב. פורומים כאלו טובים יותר לכותבים שכן סיכוי גדול שלא יכנסו לאובססיה של כתיבה שתפחית את ערך יצירתם, ותרומתם ביצירות איכותיות לפורום תגבר.

נכון שבימים ראשוניים הם יציפו את הפורום ביצירות וידחקו יצירות לדף קודם אך  לאחר המירוק הזה הקטרזיז  הזה האיזון יופיע והמתינות תגיע באופן טבעי לחלוטין

שהרי למה הדבר דומה לאדם המעשן ורוצה להפסיק לעשן. אם תטול ממנו את קופסת הסיגריות ותיתן לו רק אחת ליום הוא עלול להשתגע.                                                                           

אך אם תשאיר את הקופסה במחיצתו ותגיד לו הכל לפי רצונך אנא השתדל להפחית הוא ינסה וינסה ובסופו של דבר יצליח.

ןאכן  מדבר אני מתוך ניסיון.

1.5 סיכום

בשלושת המאמרים האלו ניסיתי לתהות אחר היוצר ויצירתו ניסיתי להעלות שאלות ולתת להן פתרון. מן הראוי לומר שאין זו תורה מסיני. אלו הגיגיי ומחשבותיי ואפשר שכל אחד מהקוראים שהם למעשה יוצרים בעצמם  יחשוב אחרת.