מדרש נחמה....
לפרשת : "ואתחנן"
הקב"ה רחום וחנון והוא חס עד מאד לכבודו של משה והוא בניגוד לנדמה, לא נשאר חלילה אדיש לתחינותיו הרבות של משה.
 הקב"ה לחש למעשה באוזנו של משה את אשר ביקש להכמין לדורות ברמז שבפסוקים  לאמור:
כי בסופו של דבר אין הוא נענה לתחנוניו, רק מפני כבודו של משה...
 כבר רמזנו ,כי יסודותיו של מדרש זה, תלויים וגלומים בפסוקים עצמם, במילה אחת בודדת. דומיננטית עד מאד ואשר משמשת שוב ושוב, כעין סמן ראשי של הנרטיב כולו, בין הכתובים השונים.
אותה המילה אינה אלא המילה :
"הזה".
שהרי מה ביקש משה : אעברה נא ואראה ,
ביקש לעבור ולראות מקרוב, בעיקר את תפארת החמדה :
 "ההר הטוב הזה".
הדגש הוא על המילה "ההר" והמילה : "הזה".
משה, לא ראה, טוב יותר, מלסיים את שליחותו, אלא  בהר המוריה. זה לכאורה הטוב ביותר, למתוח כעין קו בין : הר סיני לבין הר הבית
ובבקשתו במילה : "הזה"
מתייחסת לכאורה לאותה הפיסגה בעיניו - הר המוריה כאמור.
והנה, שימו לב,
 כיצד מתקן אותו הקב"ה.
השיא שלך אומר לו הקב"ה הוא דווקא ב"ראש הפיסגה", לראות בעינך מרחוק.
וכל כך למה,
משום שידע הקב"ה, כי אם משה יכנס לארץ ויהושוע הוא שיהא המנהיג והמנצח על הכל, כבודו של משה ירד בהיכרח בעיני הבריות.
 והקב"ה חס עליו שלא תהא לו שיא של עוגמת נפש ודווקא באותה הארץ המובטחת.
ואכן, כל מה שאמרנו,
 גלום לכאורה, שוב במילה : "הזה", שבתשובת הקב"ה .
הפעם הקב"ה, בניגוד למשה מסמיך את  המילה : "הזה" , דווקא "לירדן".
לרמז על אותה ירידה צפויה, על מציאות עכורה בניגוד לצפיותיו של משה ושאותה ביקש כאמור הקב"ה למנוע.
אם צריך רמז נוסף, לספקנים שבינינו, כי אז, ראוי לשוב להתחילתו של המקרא ,עת הקב"ה משיב למשה לאמור :
 "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד..."
 וכל כך למה :
והתשובה הינה לכאורה:
"בדבר הזה".
לרמז על כל משמעויותיה ותהפוכותיה של אותה המילה.[שבצפיות משה מתחילה גבוהה ב"הר הטוב", ובראיית האין סוף של הקב"ה, היא מסיימת בזרימה "יורדת" של ירדן]
שהרי אומר הקב"ה : "רב לך".
 יש לך לכאורה עתה את הכל, בבחינת השיא האפשרי והאופטימלי מבחינתך,
אל תוסף,
 וכל כך מפני :
 "הדבר הזה"
 מפני אותו הדבר שגלום בתהפוכותיה כאמור של המילה : "הזה"
והיה אם מדרש זה ,העלה קורת רוח כל שהיא בלב מי, או הניח דעת מי,
 אנא חמישה לצדקה