משה כשמו שהוא תמיד מחרף נפשו ל"משות" ולהציל כל אדם טובע או כל אדם השרוי במצוקה.
שהרי כבר מינקות חש הוא את אותה המצוקה של הבדידות בתוך תיבה השטה בדד ביאור
וכבר שם ביאור בין קני הסוף גם כשמרר בבכי
מירר הוא בכי של "נער" כמי המתלונן במילים ברורות
וזועק מסוף העולם ועד סופו
ביקש את אימו יולדתו .
וכשאך גדל כנסיך בביתם של מלכים רשעים, אף פעם לא הרשה לעצמו להנות ממנעמי הארמון.
תמיד ברח הוא לחוץ לחפש את אחיו הנאנקים תחת שיעבוד מפרך וקשה
וכך ימים על ימים בחורף ובקיץ שוטט בין אחיו לנסות ולהושיט להם עזרה
לעודד אותם במילים חמות ,מרגיעות ומנחמות
כשכל ערב היה שב לארמון ליבו לא חדל מלבכות היה מתפלל ומתחנן לה' שסוף סוף יגאל את בניו בני ישראל.
וכשיום אחד בהיות משה בשדה אם אחיו, ראה הוא שוב כי איש מצרי אכזר מכה עד זוב דם יהודי חלש שהתמוטט שוב ושוב.
בכה משה והתחנן הוא לאותו לאיש מצרי שיחדל
אך אותו איש מצרי לא חדל
ומשה עצמו התמוטט ונפל מצער וגעה בבכי מר
למוחרת הלך משה "כאיש" להתלונן על אותו איש מצרי אכזר אצל אנשים מכובדים הקרובים למלכות
ואלה הפנו אותו ל"שר "
והשר הפנה אותו ל"שופט"
ומשה הבין כי בלית ברירה אם אותו איש מצרי ישוב ויתאכזר לאחיו
הרי שהוא הוא עצמו יהיה :
"איש"
, "שר"
ו"שופט"
וידון את המצרי .
וכך אירע ששוב יום אחד נזדמן משה למקרה נורא נוסף שאותו איש מצרי אכזר התנפל במכות נוראיות על אחד מאחיו ושוב משה התחנן בפניו וביקש ממנו לחדול
ומשהדברים לא הועילו ציווה עליו משה כ"שר" לחדול"
ומששוב לא נענה "שפט" משה את המצרי למיתה
מיד ביצע את גזר הדין
ממשמע פרעה הרשע מלך מצרים כי הרג משה את המצרי נשבע הוא להרוג גם אותו את משה
ומשה נאלץ לברוח.
עמד משה תוהה על פרשת דרכים במדבר לאן ילך , לאן יברח
לבסוף אמר :
משקיימתי משפט צדק ונאלצתי לברוח בגלל אותו המשפט
אין אני אני הולך אלא למקום שבו לומדים ודנים במשפט
וכך ברח משה לארץ מדין
ארץ ששם יש כהן ידוע למשפט
ושם בחר דווקא משה לשבת סמוך לבאר
כי רק שם יכל להושיט עזרה לכל נזקק
לסייע ולעזור בשאיבת מים לכולם
וכך מהמים ומהבאר
ומהעזרה לאנשים
למד משה את חכמת הביאור והפירוש.
למד את חכמת החיים כיצד להתייחס ולנהוג בבני אדם ואף בבעלי חיים
ומשראה הקב"ה כי אין יותר ראוי ממשה לח
לטעמי,אין הדברים פשוטים כלל ועיקר
למצער הנחות היסוד שבתגובתך, לפחות בעיניי בעייתיות משהו
אם הייתה זו "מעידה קטנה" אם לאו.
סוגיה זו חייבת להיות מוכרעת על בסיס התייחסותו המפורשת של המקרא
ובמקרה זה מפי הגבורה עצמה אותה מעידה מכונית לא פחות מ"מעילה"
והיא הייתה גם כרוכה בסטיה חמורה מקידוש שם שמיים היכרחי
שמשה ואהרון היו צריכים להמחיש בפני העם.
כשל שהיו לו תגובות שרשרת שליליות מאד בעם,,,,, רק דרך משל
[הקב"ה ביקש להוכיח לעם כשמדברים לסלע בשמו הסלע נענה ומיד ואילו הם גרועים מסלע מדברים אליהם שוב ושוב בשם ה' והם כאמור גרועים מסלע שהסלע במקרה הגרוע לא היה מגיב כלל והם מגיבים תמיד בהפוך. קידוש שם שמיים שכזה ולימוד שכזה היה היכרחי מאד באותה הקונסטלציה]
בכלל חלק מגיבוש דמותם של קדושי עליון כמשה יעקב יוסף דוד ועוד שהם משמשים מודל עליון ורגיש של מיצוי הדין
והכל, שכל הדורות יווכחו כי לא רק חלילה אין משוא פנים לפניו אלא ההפך כגודל הדמות כך חוזק הדין וחומרתו.
וכל זה בטרם כלל נדרשנו לעיקרון הכללי כי אין בידינו בשום מקרה האפשרות להתחקות אחר חשבונו של מי שאמר והיה העולם שהדין נגזר על ידו בראייה של אין סוף וגם על בסיס פרמטרים רבים ומגוונים הנעלמים מאיתנו.
מותר לנו לנסות ולשער מה חבוי בנישות הניסתרות כאמור
ונעמוד בתמצית על שניים :
האם יודעים אנו להשוות בין עוגמת הנפש הרבה שהייתה מנת חלקו של משה אם היה נכנס לארץ ורואה איך עם ישראל מפר שוב ושוב כל ברית עד כדי השחתה.
האם בסופו של חשבון לא יתכן כי עוגמת הנפש כאמור רבה היתה לאין שיעור
מאי הכניסה לארץ.
ושנית, הרי משה עבר מתרס, נאסף אל עמיו. נכנס למעגל הסמוי של ההסטוריה עם אופציה כנראה כך או אחרת לשוב ו"לככב" גם בגאולה האחרונה ואזי ייכנס הוא לארץ כפי שהוא ראוי לכך
אל השלמות של הגאולה השלמה
אל הטוב המוחלט

בהמשך לדבריי הקודמים אי אפשר היה לי לפסוח גם על הדברים הבאים :
דמותו המופלאה של משה רעיא מהימנא נשלמת ומתגדלת
דווקא גם לאור נרטיב ה"עונש" שספג.
דומה שגם בעצם העונש האישי הנורא שספג מילא הוא והשלים את שליחותו
גם באכט זה לדורות עולם הנחיל לנו וביסס ערך נצח שלא יסולא בפז .
שהרי שוו בנפשכם איך בכלל ניתן היה להעביר את המסר של אהבת הארץ וללא מיצרים
בלי סיפורו זה של משה אשר מדגים כי אך ארץ ישראל הייתה כל משאת נפשו
וכי לא חדל הוא לתנות בתחנונים
כדי לזכות ולהכנס אליה.
אם סיפור מופלא זה היה נעדר חלילה מהתורה
אין יודע כיצד ניתן היה להעביר המסר כאמור
ובפרט על רקע חטא המרגלים