בס"ד
המתח של הגאולה
-------------------
המתח שבין ה"חמץ" ל"מצה", הוא המתח שבין ה"גולה" ל"גאולה". המתח שבין : עושר השמור לרע לבעליו, לבין עני הרעב ללחם של ממש..
לכן בגאולת מצרים , כמיני מודל של הגאולה השלימה , החל למעשה המסע הגדול להכרעה
המאבק של הקצוות : ה"חמץ" מכאן וה"מצה" מכאן.
וכך לומד עם ישראל , שגאולה , לא יכולה להיות בטעם של חמץ בטעם של "על חשבון" , היא חייבת להתחיל עם מכנה משותף נמוך ביותר: של - לחם עוני דווקא ולא רק כהזדהות.
וכך לעתיד לבוא, בגאולה השלימה , יסתיים המסעה במן "מזיגה" ,המשקפת אחדות של הכל , שוויון של סטטוס מעמד וחלוקת משאבים שויונית והוגנת, - כינוס הקצוות לאמצע
משהו כמו :
"מצה עשירה"
לכל
רשתו של השטן
--------------------
השטן יודע שלחג הפסח , יש סגולות רוחניות נעלות של גאולה וקידומה. ושאם עמך ישראל אך יהגו בהם , יתעלו כולם כדי לקרב עוד יותר את הגאולה.
לכן שטף השטן את כולם בקדחת, בהוריקן של שיעבוד נרצע לחמץ, ו
וכדי שכחת ה"מצה" ממש
וכך מדור לדור נערמות עוד ועוד חומרות , המכסות על הכל , וכדי הררים הררים ,המסתירים גם את ה"אופק" ומטשטשים עוד יותר את מסלול "מסעינו" ליעד הנכסף
ה"כנגד" וה"עזר שכנגדו"
----------------------------
התורה דברה כנגד ארבעה בנים, בגישת לכתחילה של : "כנגד" , במובן של חובה.
לנשים הרי ה"כנגד" שלהן, כבר חלוט ומוגמר ובבנין עד של "בראשית":
"העזר כנגדו"
לכן :
"ותען להם מרים:
בתוף ומחולות
[שירה מעשית - ארצית, עזר כנגדה של שירת משה ]
