בס"ד.
"דברו אל בני ישראל לאמור בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות, שה לבית"
כשהוא אומר : "שה לבית", לא היה לי, להבין גם "שה לבית אבות".
אלא להזכיר: "שה" אחר, שה של אבות , של אבא אברהם, שאמר לבנו :
"אלוהים יראה לו השה לעולה בני"
והנה הראה עתה, "שה" של גאולה ואך כקורבן לאדם , שיאכלנו תחת אותה האש של המזבח.
והדם , דם הבהמה, לא על המזבח לפולחן , אלא על המשקוף, לשוב ולפסוח על בכורות ישראל ולהצילם, כפי שאז "פסח" הקב"ה על אותו "קורבן אדם", שנשלל מאז לעולמי עד.
גם שם, השה הוירטואלי - האדם [ יצחק] התהלך כ4 ימים עד למועד וגם כאן השה נבחר ארבעה ימים קודם והמתין לשעתו .
והעיקר ב"הר ה´ אשר יראה
גם שם וגם כאן - הר הבית.
וכך אחיי
פסח ראשון, שפסח על קורבן אדם [בעקדה .
פסח שני, בגאולת הביניים של יציאת מצרים, רמז כדגם ביניים לפי שעה גם לפסח השלישי, שבו כל קורבן בהמה אינו אלא לאדם ובעבורו .
זה סודו הרעיוני של קורבן פסח, שכל גאולה, אינה אלא בשביל האדם ובעבורו
וזה המוטו העתידי משיחי של הר המוריה
וזה גם הסוד הכמוס, באמירה של אברהם, שלעתיד לבוא כל "שה לעולה", אינו לאש המכלה, אלא לבניו של אברהם, בבחינת :
" יראה לו השה לעולה בני"
שהקב"ה, יראה לעתיד כי אין הוא זקוק לשום עולה והשה יהפוך לעולה בעבור בניו של אברהם. זה חזונו של הר המוריה
ראה גם רשימה משלימה נוספת באתר זה : דרשה
