העובד את אדמת ארץ ישראל לפרנסתו דומה כמי המטפל פיזית בהוריו הסיעודיים.
ואותו שמתעסק בה בעיסקי אויר דומה כמי השולח להם מעט כסף ומתקשר להתעניין בשלומם מדי פעם
ותמיד יהיו כאלה גם כאלה
וזה שרחוק יותר מקרבה לאדמה התלוי על בלימה באויר משהו צריך גישור של בני אדם בינו לבין האדמה.
מוטלת לפתחו המשימה הכבדה של לפחות :
"מזבח אדמה תעשה לי".
שאין מזבח אדמה אלא צניעות , צדקה וגמילות חסדים
בשביל להשלים הפער בינו לבין עובד אדמת ארץ ישראל ממש
ובעיקר בשביל ליצור סגירת מעגל עם אדמתה,
צריך וחייב הוא להרבות בצדקה.....
אבל זה הקרוב לארץ ומחובר אליה תדיר בעבודתו זוכה גם לסגולה שאין דומה לה
כל האדמה היא כמזבח והוא קרוב למזבח האדמה הכי יותר שאפשר.
והיא האדמה כאילו משוררת לו ללא הרף רזין של אמת ורזין של תורה.
אבל יש גם צד אחר לקרבה לאדמה אמא אדמה כשושבינה וכאספקלריה של השמיים.
היא גם ממרקת ומיד על כל עוולותיו של עובד האדמה.
וכאן יש מדרג של עוולות היותר קשות בעיני האדמה הוא ניצולם של בני אדם אחרים כעובדי אדמה.ו/או עובדי כפיים
על ניצול שכזה אדמת ארץ ישראל מגיבה בחומרה רבה .
היא מקיאה הודפת מעליה את אותם עובדי אדמה שהפכו את עבודת האדמה לעסק של ניצול ועושק האדם
ונמצא שעובד האדמא כמעט תמיד ממורק
והנה יש מקום לסברה שהפינויים החלקאיים מישובי ימית תחילה בשנות השמונים של המאה הקודמת
ואחר כך מישובי גוש קטיף באו כעונש שהפכו את עבודת האדמה לעסקים של תיווך וניצול.
והאדמה אדמת ארץ ישראל היא שהקיאה אותם ולא המנוח שהסתלק לא מזמן לבית עולמו.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם