בס"ד.
כל המסע המופלא, לאמונה באל אמת אחד, אלוהי השמיים והארץ, לא נועד לכך, שהקב"ה יהא מסובב בעדה של מעריצים נבובים, העובדים אותו בפולחן של בשר ודם ואף לא באלה הממסכים אותו במלל אין סופי של תהילות ותשבחות.
המסע כאמור נועד, לממש את אחריותו של הבורא כלפי ברואיו. להנחיל להם את אותה נוסחת קיום, שתאפשר את אותה הרמוניה נכספת בארץ ובין ארץ לשמיים. וכל זה בא לידי ביטוי כבר בראשיתו של המסע לאמור :
כי ידעתיו [את אברהם] למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" [ "בניו": ישמעאל ועשיו. "ביתו אחריו" :יצחק ויעקב].
הנה אם כן פשוטם של דברים.
כל מהות קיומינו ומהות דתינו, הינה המגמה הבלתי מתפשרת, לשחזר כאן על הפלנטה הזו את "דרך ה'" "לעשות צדקה ומשפט".
הכל מקופל למעשה בנוסחה דו- כנפית זו.
משל: שכשהשמש זורחת והכל מואר, הרי ש"אור המשפט", צריך לפעול את פעולתו, להאיר מכאן ולחרוך מכאן.וכשהשמש שוקעת ועולה לה אט אט הלבנה , הצדקה היא שצריכה למלא את חלל האפילה.
אמור מעתה, כי פיסגתו של האתגר המוטל לפתחה של האנושות בכלל ושלנו בפרט כחוד החנית של גוי קדוש וממלכת כהנים, היא למצות ועד תום את אותה נוסחת פלא של :
"צדקה ומשפט"
אשר אף לא בכדי, הפכה גם מאוחר יותר, לשני צידיו המהותיים של "מטבע" הגאולה לאמור :
"ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"
וזה כמובן גם מתקשר להמשכו של הכתוב לאמור :
"למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו"]את אשר דבר עליו - ירושת הארץ. מכאן שציון כאמור אך במשפט תפדה ולא בכח של.....[.
אם כן, בלי "צדקה ומשפט", אין גאולה לעם ישראל ואף אין כל תוחלת לעולם כולו .
ואכן, אברהם מפנים מיד את משא היעוד הנורא הלזה את הנטל העצום שהוטל עליו כאבי המין האנושי [אב המון גויים] ומיד מגלגל בחזרה לפתחו של הקב"ה את השאלה הידועה :
"האף תספה צדיק עם רשע"
במילים אחרות: אם דרך ה' היא לעשות "צדקה ומשפט" בא נבחן מיד אם מגמת ה' להשמיד את סדום עומדת ביסודותיה של נוסחה אל מותית זו.
אם כן, אומר אברהם :
אם יש צדיק ולו אחד הרי, שמכח ה"משפט", ראוי לו שינצל. ואם כך, הרי שמכוחה של ה"צדקה", ראוי גם לשאת לכולם בעבור אותו הצדיק.
[צדיק +ה' = צדקה].
ובכל מקרה, מוסיף אברהם את הטענה החילופית של :
"חלילה לך השופט כל הארץ להמית צדיק עם רשע".
לאמור :אם מכוחה של הצדקה אין היכולת לשאת בעבור כולם. כי אז, מכח המשפט אל ימות הצדיק.
הקב"ה נענה מיד לכל אתגר של משפט לאמור :
"אם אמצא בסדום...... ונשאתי לכל המקום בעבורם". לאמור:
כן לאברהם .
אם יתברר ,כי יש ולו צדיק אחד בסדום, אקיים כלפיו לא רק "משפט" אלא גם "צדקה" כלפי כולם גם אם רשעים גמורים הם.
ואברהם, לבסוף, נעצר בעשרה .
חשש הוא לקבל תשובה שלילית גם לגבי ה"אחד".
שאז משמעות הדבר היתה גינוי ללוט, שאינו בבחינת "צדיק".
אלא שבכל זאת לוט ניצל, מכוחה של הצדקה האלוקית כלפי אברהם שהוא אב המון גויים .
סיכומם של דברים :
הווית חיינו שבזה, צריכה להתחולל ולהשתכלל, במרקם האלוקי המופלא הזה שבין "צדקה" ל"משפט" עד למיצוי המיוחל בדמותה של הגאולה השלימה.
משה אהרון
