בס"ד

   ...... טיוטא ראשונה מדפי מגירה מצהיבים.

   מה כבר אפשר לומר לחדש על מצוות תפילין , שלא נאמר ושלא התחדש..

  אפשר ואפשר וצריך עד כדי חובה.

 מונחת בפניכם יומרה פרשנית  שהיא בעינינו עוד "פיסה"  בפסיפס השיטה השלימה העולה ומבצבצת מכל רשימותיי עד הנה.

 אורה של היהדות, לא ישלים לזרוח , בטרם נתפקח להבין ,כי בסופו של דבר הכל זורם  אל עבר : מילוי היעוד של "אור לגויים".

 בלי הצבת ה"אדם" באשר הוא אדם, כערך עליון  במרכז הווית הגאולה שלנו  . אנו נמשיך לקרטע ולדשדש  בצעד אחד לפנים ושניים לאחור.

 התפילין לענין האמור, מקומם נכבד ביותר.

 הן באות לשמש שלימות של "אות" ו"פאר". אחדות פנימית אישית וכללית.

 אחדות אישית  - מן תיאום כוונות היכרחי, שבין הראש - השכל לבין הזרועות הביצועיים של האדם ,שלכתחילה ואינסטקטיבית מונחים דווקא על ידי הלב - הרגש.

 אחדות כללית - , כלל אנושית , המסומלת על ידי ארבע כנפות של רוחות השמיים.

 היסוד הגלובלי כאמור, אינו מתאפיין רק בארבע הפרשיות שבתפילין. אלא גם ובמיוחד באותו האלמנט היחודי, ומוזר לכאורה, המצוי על התפילין של ראש  בצד שמאל - אותה הש´ המוזרה לכאורה, של ארבע ראשין. ואשר על פני הדברים ברור כי נוכחותה המופגנת דווקא בצד שמאל באה ליצור מתח  חיובי מובנה,  בינה לבין הש´ הרגילה שבצד ימין.

 אבל יסוד ה"ארבע" אינו מתמצה אך בכך .

גם בפסוק שאנו אומרים בכריכת האצבע : "וארשתיך לי לעולם...." ישנם ארבעה איברים  שעל משמעותם המורחבת בזיקה לאמור נעמוד בהמשך.

 משום שה´ אחד והוא "כחתן יכהן פאר".  פאר של תפילין אשר כתוב בהם : "מי כעמך גוי אחד בארץ". מי כעמך ישראל שרק בידו הסגולה להפוך את כל האדם ל"גוי אחד בארץ"

 ואכן יעד נשגב זה של "אחרית הימים"  הוא שנמצא בבסיס המתח שבין הש´ הימנית בעלת שלושה רשין, לבין הש´ השמאלית בעלת ארבע ראשין . והאות ש´ נבחרה בהיותה מסמלת את ה"שלום".

 לא בכדי אנו מתפללים שוב ושוב "עושה השלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל".

 הוא הבורא יוצר כל מיחל לשלום כל ברואיו ולכן ודווקא לפני "שלום על ישראל". הוא מקדים ועושה שלום במרומיו, כאילו וכמו השמש והירח המאירים לכל הבריאה . כך הוא מיחל, שהשפעתו ושפעתו הרוחנית  המושפעים ממרומים, יחולו על כל הבריאה.

אין שלום לישראל בלי שלום לכל הבריאה.

 אם כן, הקב"ה ארש את כנסת ישראל  לעולם, גם במובן של מושא יעוד בבחינת למען ה"עולם", באותם ערכים של : "צדק ומשפט חסד ורחמים".

 לכן מי שלא מטיב לראות את "סוף הדרך" את התכלית , את היעוד הגלובלי לא יתקיים בו לעולם המשך הפסוק : "וידעת כי אני ה´". דהיינו: שאני אלוקי כל ההוויה .

 ואף בהכרח, גם לא מתקיים בו : "וארשתיך לי באמונה".

 אין שום ממשות ב"אמונה" שהיא מנותקת מתכלית יעודה.

  אם כן, אם נשוב לפתח מעט את  המהות החובקת של שני ה"שינים" שעל התפילין של ראש . הרי שהש´ הימנית  מסמלת למעשה : "שלום על ישראל" ולכן היא בעלת שלוש רגלים או ראשין . הש´ השמאלית בעלת ארבע הרגליים או ארבע הכנפות מסמלת את שלום כל העולם . כל ההוויה. לכן יש בעם לכאורה מתח כמעט מובנה שבין "ימין" -יותר לאומני מכאן, לבין "שמאל" - קוסמו פוליטי יותר.

 והרבותא הגדולה והעצומה של התפילין של ראש לומר לנו דווקא בעיקבתא  דמשיחא  כי אלה גם אלו: "שמאל" כ"ימין", יסודם בהררי קודש של שלום. ואולי אף יסודם של דברים אלו,  מהווה המצע החילוק שבין תפילין של רשי לזה של רבינו תם.

 כפי שנווכח בהמשך מגופם של הכתובים , יסוד האחדות  מגולם בין השאר גם בביטוי : "קשר". תחילה קשר ביחיד בינו לבינו : "וקשרתם לאות על ידיך" ובשיא שכלולו  ברבים בבחינת : "וקשרתם אותם לאות על ידיכם"

    הכתובים:

   המקורות הרלוונתיים בתורה הינם שניים

 1 - בספר שמות :

    פרק יג פסוקים : ט - י

 פרק יג פסוק : טז

  בספר דברים - 2

  פרק ו´  פסוקים ח-ט

 פרק יא  פסוק יח

         עיון במקורות הנ"ל  מעלה בין השאר את השאלות הבאות:

 1. מדוע בציווי שבספר שמות אין את יסוד : ה"קשירה", תחת זאת מצינו לשון : "הוויה". ודווקא כפתיח למצווה

2.  מדוע במקור השני שבספר שמות שינתה התורה מ"ידך" ל "ידכה" ובמקום "ולזכרון בין עינך" נכתב : "ולטטפות בין עינך"

 3. מדוע במקור הראשון שבספר שמות נאמר [לענין היחיד] : "כי ביד חזקה"ובמקור השני [לענין הרבים] נאמר בשינוי לאמור : "כי בחוזק יד"

 4. מדוע במקורות שבספר דברים, לא נזכר אלמנט ה"זכרון" וכאמור תחת לשון הוויה מצינו אלמנט של "קשירה"

 5.  מדוע במקורות שבספר דברים נעלם לכאורה אלמנט של ה"יד החזקה"

 6.   מדוע בין לשון "הוויה" שבספר שמות לבין לשון "קשירה" שבספר  דברים נקבע לבסוף לענין הברכה , דווקא לשון שונה משני אלה : "להניח" תפילין.

 על שאלות אלה ונוספות נתייחס אי"ה . ברשימה משלימה נוספת