בס"ד
לא מעט נכתב על דרכי התנהגותו של האיש הזה של בלעם, בהיותו נביא של גויים . פונקציה גלובלית אשר באה לידי ביטוי גם בשמו. "בלעם" לאמור בלי עם ספצפי אלא מעין מהות קוסמופוליטית.
תחת הכותרת הפעם של "תעלולי בלעם" וכרשימה נוספת, משלימה לשניים הקיימות , נבקש לשוב ולצאת לכעין מסע של "דיוקים", מלשונו הרוויה של הכתוב אותם דיוקים שיש שכשהם נערמים בשורה לפתע להפוך את התמונה לבהירה יותר .
הפרשה פותחת בכך, כי בלק בן ציפור מלך מואב שולח "מלאכים" אל בלעם לשני הדברים הבאים :
- לקרוא לו
- לאמור: ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני...
הבסיס לשני הבקשות כאמור : "כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר " .
לאמור יחוס הכוחות לבלעם עצמו בלבד.
והנה ה"מלאכים" מתגלמים בדמות של "זקני מואב וזקני מדין" .ולא עוד, אלא שהם מצטיידים "בקסמים בידם" דהיינו לא סתם שליחים, אלא זקנים נכבדים עם "קסמים" לשיכנוע.
והם מעבירים את המסר בדיוק כפי שהתווה בלק לעיל כולל אותו הצהרת בסיס על סגולותיו של בלעם בקללות .
בלעם, הרי היה כאמור דמות קוסמופולוטית ובשליטה מלאה ועדכנית בנעשה במרחב, הבין מיד, כי אין המדובר בסתם עם שיצא ממצרים ואף כפי שנווכח בהמשך היתה לו "דעת עליון" . לכן הבין כי במקרה זה עליו לנהוג במשנה זהירות והוא מציע להם "לינו פה הלילה על מנת להשיבם דבר "כאשר ידבר ה' אליו" .
כאן המקום להעיר, כי המקרא בכוונת מכוון עושה שימוש כפול בשם האלוקות. בלעם מתעקש לכינוי של שם "הוויה" והמקרא משיב בכינוי של "אלוקים".
מתח זה מובנה הוא בעלילה שבפנינו.
והנה נאמר : "ויבוא אלוקים אל בלעם" כאמור בניגוד לגילוי של שם הוויה שביקש לכתחילה בלעם . על רקע זה תובן השאלה התמוהה לאמור : "מי האנשים האלה עימך"
והתהיות :
מה אין הקב"ה יודע מי האנשים ?
אבל יותר מי זה, השאלה לכאורה גם לגופה אינה מובנת שהרי השאלה הינה "מי האנשים עימך" למה לא נשאל מה הם מבקשים ולמה הדגש מתועל כל כולו אל עבר המילה "עמך".
כל זה נעשה כדי לטלטל רעיונית את בלעם שישוב להפעיל את הגיונו שלו וכי אז גם לא יזדקק למעשה, לגילוי אלוה, בשביל לדעת את התשובה
ובלעם כ"חמור" המתוכנת לנקודת יעד . משיב כמעט מילה במילה את דברי בלק לאמור יש איזה עם שיצא ממצרים שמכסה את עין הארץ ונדרשת איזה קללה להטיב להלחם בו רק על מנת לגרשו. אלא שבכל זאת בלעם משנה ומשנה בעיקר . בלק אומר לו "ארה לי את העם הזה" לשון "ארה" וכן "נכה בו" "ואגרשינו מין הארץ" והוא בלעם משנה בשלוש אלה במקום ארה הוא עושה שימוש במילה "קבה" שמשמעותה פחותה דהיינו צימצום של כח מלשון קב מוגבל ומותחם ובמקם אכה בו נאמר "להלחם בו" ורק "גרשתיו", מין גירוש של הגנה עצמית בלבד, של הדיפה הא ותו לא.
הקב"ה אומר לבלעם "לא תלך עמהם" ואם יבקשו ממך ממקומך לאור את העם , לא תאור את העם"[חוזר ומדגיש את ביטוי המקור של בלק] כי קיימת עובדה חלוטה לאמור : "כי ברוך הוא".
והנה בלעם קם בבוקר ובמקום למלא הבטחתו ולספר להם את כל דברי האלוקים כפי שגם הקדים להבטיח לאמור "כאשר ידבר ה' אלי..." ובעיקר את אותה אושיה חלוטה כי מדובר בעם שהוא מבורך, במקור עליון, שאינו משתנה : "ברוך הוא" . הוא רק מודיעם כי אך, "מאן ה' לתתי להלוך עמכם , לכן לכו לארצכם.
ואכן כשאלה חוזרים הם מדגישים בפני בלק לאמור : "מאן בלעם הלך עמנו" .
ובלק מבין כי צריך לשלוח משלחת נכבדה יותר אבל בלק גם מבין כי הוא צריך להפוך את בקשתו לצנועה וריאלית יותר והוא הפעם מסתפק אך ב "לכה נא קבה לי את העם הזה.
. עתה מצופה היה שבלעם, סוף סוף יתעשת והלוא דבר ה' היה חד וברור לא תלך וגם אין סיכוי משום שמדובר בעם המבורך כאמור, ממקור כל הברכות.
ומה בלעם עושה, אם כי בלשון פחות יומרנית : "ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה יוסף ה' דבר עימי אין כאן הזמנה של "לינו פה הלילה" והעיקר בעוד שבפעם הראשונה נאמר "כאשר ה' ידבר אלי" כאן נאמר "ואדעה מה יוסף ה' דבר עימי" כלומר בפירוש בלעם מרמז למעשה כי ההתגלות הלילית הזו יותר נועדה להוסיף דברים לידיעתו שלו יותר מאשר לחדש להם.
כלומר בהחלט היה לו ברור, כי הסיכוי המהותי "לקללה" קלוש ואפסי..
ואכן הקב"ה שוב נגלה איליו ב"ויבוא אלוהים" ואומר לו : "אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם" לאמור אם המגמה הינה כמו בקשתו הראשונה של בלק "לקרוא לך" שתהא עימהם כנביא תומך בשעת מצוקתם, כי אז לך איתם ולא עימהם. כלומר, לא במגמה האופרטיבית המבוקשת של לקלל.
אבל הקב"ה מוסיף ומזהיר את בלעם "ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה".
תמוהה לכאורה, למה הדגש הוא הפעם על "תעשה"
במילים אחרות, התגלות נוספת זו העמידה בפני בלעם שני אתגרים אלטרנטיביים ומצטברים כאחד. ראשית היה לו לקום בבקר ולומר להם : רוצים אך "לקרוא לי", שאהיה עמכם בהזדהות של עידוד, בבקשה .על זה נתן לי האלוקים רשות "לך עימהם". וגם אז היה צריך להדגיש בפניהם כי מדובר בלמעשה אפס סיכוי של קללה.
וכי אם בכלל, בהמשך ידבר עימו הקב"ה, יהא זה דיבור התומך בדברים ולא דיבור שיש בו מן השינוי לכן כאמור מדגיש הכתוב "תעשה" כאמור .
והנה בלעם קם בבקר ולא רק שלא מגלה את אוזנם של שרי בלק כאמור , אלא מיד חובש אתונו, נלהב לצאת עימם כשהוא נאחז רק בחלקיק הדברים כאמור "קום לך אתם".
היה בזה שבירה של כל הכלים של נביא כלפי אלוקיו וכן גם והולכת שולל של שרי מואב בניגוד לקודמים שהוא קם בבוקר ודיבר עימם כאן לא הודיע להם דבר וחצי דבר ניגש מיד לצאת לדרך
על כך חרה אף ה' בו : "כי הולך הוא" כלומר כל הליכתו הינה אך למען עצמו, בהתעלם מכל הנאמר לעיל.
וההולך הוא" למעשה חותר בביטוי המקביל לו : "כי ברוך הוא"
מנקודה זו ואילך מטיב המקרא לתאר את הדרדרותו של זה הנביא, שאפילו אתונו כבר עלתה עליו בראיה נכוחה של הדברים ובהתגלות מלאך ה'.
והיפה שבדברים שבהמשך לאחר שבלעם מודה : "חטאתי" והוא אף יודע כי היה עליו אפילו למות בחטאו זה הוא מפטיר כנגד מלאך האלוקים את המשפט הבא :
""ועתה אם רע בעינך אשובה לי".
במילים אחרות, בלעם סוף סוף מתעשת לאמור אם רע בעיני ה' שאקיים את שהותר לי כאמור "לקרוא לך, לך איתם". כי אז על אותו המשקל אמשוך את ידי גם מזה "אשובה לי".
ההליכה היתה בשבילי גם החזרה ממנה בבחינת "אשובה לי" .
במצב זה, לאחר כל אותה דרמה אורקולית ואשר לפיה נוכחנו כי האתון כבר הבחינה יותר ממנו בדברים ובלעם כאמור במאוחר עד מאד התעשת לא היתה כל מניעה לכך כי המלאך יורה לו לאמור :
" "לך עם האנשים ואפס את הדבר אשר אדבר אילך אותו תדבר ".
אתה הולך איתם, הליכה של "אפס" תכלית מבחינתם ואתה גם מודיע להם כי יכול אף ההפך שיצא מפיך עוד ברכה .
ואכן כשבלעם מגיע לבלק הוא כבר רומז לו לאמור :
"הנה באתי אילך עתה היכול אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלוקים בפי אותו אדבר"
הנה כי כן, באתי אילך עתה במסגרת ההרשאה "אם לקרוא לך" כאמור.
בענין הקללה "לא אוכל מאומה" .
לעומת זאת, "היכול" הוא.
שה' ישים בפי ההפך את הברכה
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.
תגובות