בס"ד
אנו מצויים בפתחו של החומש השלישי בתורה המסמל גם את האצבע האמצעית הגדולה לכאורה מכולם - פיזית . חז"ל מכנים חומש זה דווקא "תורת הכוהנים ולא תורת הקורבנות וכל כך לרמז על הגישה האיסטרטגית הנכונה.
שביקשו להכתירו דווקא בכותרת הנצח שלו
: "ודווקא תורת כהנים".
ולא על בסיס התכנים האירעיים - הקורבנות.
שלעתיד לבא מימלא יתבטלו מהעולם ומהוויתו של הבית השלישי..
תימוכין לדבר מצוי גם בספר שמות פרק כט´ פסוק מד´ ואילך:
שם קיימות לכאורה שתי אינדקציות לדברים :
ראשית, אוהל המועד והמזבח נתקדשו בלשון עבר
והכהנים בלשון עתיד .
ושנית שקדושת האוהל והמזבח רק נתקדשו בקדושה רגילה לשקף מימד של זמניות ואירעיות.
ואילו לקדושת הכהנים נתווספה המילה "לי"
לשקף את מימד הנצח
"לי" בבחינת צמוד לי
במישור האין סוף
