.jpg)
בוני
ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודות רבות לעורכת "ערוגה" שהצליחה להכניס את התמונה לאתר לאחר שאני לא הצלחתי. מדובר בחתול שהבעלים מת, הילדים מכרו את הדירה וזרקו את החתול. חתול בוגר, מסורס, *ללא ציפורניים*. היה חולה זמן רב והתעקש לשבת בכיור, שם היה קריר ונעים. התיאור של חייו השמחים כעת מופיע ביצירה השניה שביצירה "חתול שלי יושב על המזגן". זה חתול ענק, מתרוצץ במדרגות, מתחנף לדיירים (שלא כולם אוהבים אותו) עולה במעלית ומחזר אחרי נשים צעירות (כן.) [ליצירה]
- [ליצירה] מייאו! [ליצירה]
- [ליצירה] צער בעלי חיים!! ... [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה? תמהני. אם כתבת עליו שיר או קטע, אפשר לצרף אליו את התמונה. אבל כיצירה? אני לא רואה אומנות בצילום - יותר מדי רקע, אין מיקוד, אין שום זוית מעניינת, סתם תמונה ביתית רגילה... [ליצירה]
- [ליצירה] נשמת כל חי, אתה צודק. על המסך במחשב שלי התמונה נראית מיוחדת. כאן היא נראית קטנה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אני בת :( כדאי לך לחתוך את התמונה רק מסביב לבוני, ולשלוח מחדש. כך תהיה התמקדות בחתול, וגם זה יהיה גדול יותר... דברי גם עם מנחם או ערוגה שיכניסו בפורמט גדול יותר... דבר שלישי - אם זו לא תמונה אומנותית (שוב, אין כאן אלמנט מיוחד, זוית ייחודית, פרספקטיבה, קומפוזיציה וכו'), אולי בכ"ז כדאי לשלב את זה ביצירה אחרת על החתול? בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] לא בעד ולא בנגד. לא בטוחה שמדובר ברחמים עצמיים אלא באדם שאהבו אותו ופנקו אותו ולפתע עליו להתמודד עם מציאות של בוגרים. לדעתי במנגינה אכן יכול להיות חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] מרתק נכנסתי ביום חום מעיק ואמרתי לעצמי - אעבור כאן על כל היצירות. מצאתי מעין עבודה סמינריונית - וגם כתוב שמדובר בפרק שלישי. שני דברים לי: כשלמדתי באוניברסיטה אמר לנו פעם אחד המורים שלא ניתן להגדיר את ההבדל בין השירה לפרוזה. כיצד נקבע מהו שירה ומהו פרוזה ? אתן לכם דוגמה העולה בדעתי (אם כי מהשפה האנגלית). כשקוראים את הספר אנקת גבהים של אמילי ברונטה, יש בספר קטעי פרוזה שהם שירה. מה הופך אותם לכאלה (לפי דעתי )? לא אדע את ההגדרה. וסרקתי בעיני לאורך המאמר אולי יתפנה חגי קמרט לסוגיה זו. והוא אמנם נגע בה - ובאמת באופן לא מדעי אלא מטאפיסי - רוחני. ומה אמר ? "כתיבה טכנית מול כתיבה מתוך השראה מובן שגם הכתיבה הטכנית יכולה להוליד שיר טוב ויותר ממנו, אך קל יהיה לו למבקר המיומן להבחין שחסרה בו בשיר אותה נשמה יתירה אותו משהו מיוחד שאנו קוראים לו השראה, ותוצאתו לדעתי היא נפש השיר או נשמת השיר." ובכן השיר מתבדל מהפרוזה בנשמתו. נשמה זה לא דבר שאפשר לייצר במבחנה או להציג במעבדה בניסוי מדעי שכל אחד יכול לחזור עליו בפני קהל. (לכן אמרתי שתשובתו מעין מטאפיסית). ואולם שימח את לבי ברעיון (שמקורו בבו) כשכתב: "עדיף שהיצירה שהיא חלק מנשמתו של היוצר תתקיים בעולם מאשר תחדל מהיות. שאם תגרום הנאה ולו רק למעט אנשים הרי שעשתה את שיוצרה ייעד לה. " אני נזכרת כעת בסבתי יוהנה האריס ברנדס, שאהבה לכתוב, וכנראה אף אחד לא התייחס לכך אז. ולא הייתה אז מרשתת. וכתבה את קורות חייה בכפר באובראולה, ואחר כך כתבה את "בין שתי מלחמות עולם" (בגרמנית) ותיאור עלית הנאצים וכיצד נמלטה מגרמניה. וכל זאת במאות דפים מודפסים על מכונת כתיבה. מחציתם באינסטיטוט להיסטוריה של המדינה בפרנקפורט, ומחציתם במכון ליאו בק. ובאמת נשמתה שרדה שם. ואני - שזכיתי לראות אותה רק פעם אחת בחיי, ולא הכרתי אותה משפחה היטב, מודה על מזלי כל יום על עליית האינטרנט ועל מזלי שהביא לי את "נשמתה" אף כי בגיל מבוגר. (את סיפורה שתורגם בעבורי לאנגלית הכנסתי באתר ליטרטורה כי כאן זה לא יעלה באתר). ולסיום - פעם אכן "גידולי נשמותיהם" של האנשים נותרו במגרות. ולפני כן מעטים מאוד ידעו לכתוב. והיו הדברים הולכים לאיבוד וכתובים אולי רק בעולמות הרוחניים (איזה כיף לכתוב כאן באתר הצורה במילים האלה באופן טבעי). והיום יש לנו אתרים וכל אחד יכול להתבטא. וזה נפלא. ואת הכותב חיפשתי בגוגל ומצאתי שהוא משורר וכותב מסות בתחום הביקורת הספרותית. האתר שלנו הוא טוב ואין בו שטויות ואני מרוצה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, מרים. [ליצירה]
- [ליצירה] למצלול.חלק מהתרגום לא הופיע. כעת תיקנתי. או אולי זה רק דרך המחשב שלי ? אני פותחת את היצירה וחסרות בה שורות ואז, כשהיא כבר על מחשב ה"צורה", אני מתקנת מחדש. מכל מקום כעת היא מותקנת כהלכה. [ליצירה]
- [ליצירה] להדס-מה שלומך? תודה על הציטטה-תרגומך לאנבל-לי של אדגר אלן פו כאן למטה בהערות [ליצירה]
- [ליצירה] לניסים. כן ואכן. היצירה השנייה נכתבה לי לפני כשש שנים או יותר והתרשמתי ממנה ושמרתי אותה. והראשונה לא כל כך. אך היא מוכשרת מאוד . אין לה מחשב ולא מעניין אותה הדברים האלה. [ליצירה]
- [ליצירה] מוסר השכל - חלומות לעולם אין להגשים עד הסוף כי אז יגיע קיצם. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, זה הרגע, ה gnosis [ליצירה]
- [ליצירה] די נאיבי לצפות שניתן"לעשות" הרבה נגד תופעה שקיימת כבר אלפיים שנה בתרבות המערב, בתרבות, בדת,באמנות, בפוליטיקה, בנתינת ה שמות, וכולי. די נאיבי להאמין שהמערב, שכבר אלפיים שנה (במסגרת טקסים קתוליים) מבצע את טקס היוקריסט שבו מבחינה סמלית שותים את דמו ואוכלים את בשרו של האיש ההוא, ובמקביל מעליל על יהודים עלילות דם הפסח ולאחרונה עלילת גזל איברים של פלסתינים - יהיה מוכן ומסוגל לסגת מהצביעות הכפולה הזו. מה שכן, התופעה המתרחשת היום אומרת שהשואה יכולה הייתה להתרחש בכל ארץ אירופאית ולא רק בגרמניה. החמאס הוכיחו שהאלימות משתלמת. לצערי. אני חושבת שאת המדינה נתנו לנו כשהתגלו ממדי השואה אך מעולם לא ציפו שנחזיק בה. חשבו - את מצפוננו ננקה והערבים כבר ישמידו אותם. ולא כך קרה. והיום מה הם עושים ? לא משתמשים במילה שלהם holocaust שהיא המילה הישירה, אלא החליפו במילה שלנו, "שואה" ובה הם משתמשים, כאילו ליצור ריחוק. כמו שנכסו לעצמם את הדת, ואת הקבלה, כעת את המילה "שואה". ולכן כבר אמרתי שאת נס תחיית השפה העברית אי אפשר לגזול וגם אני שמחה שזו שפה קשה ללימוד. וזה מאמר מלומד של אדם תמים שחושב שבמסגרת המאמרים וההסברים תתגלה האמת ויגיע פיתרון. אין פתרונים. [ליצירה]
- [ליצירה] נ.ב. אז זה מה שאומרים שגופותיהם של צדיקים אינן נרקבות והם נחים בקבר שלמים בגופם ? כי היצר הרע לא שלט בהם ולכן הגוף לא נרקב ? לא "מת" ? [ליצירה]
תגובות