אם זאת תיבת פנדורה
זאת בעצם קללה, לא?
ומצד שני זאת גם ציפיה
לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב)
שגרמה לדובר
אותה הנמענת...
ובנוסף,
אם היא תתמלא
אבוי
אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות.
ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה?
והמשפט הזה מביע
שאיפה שכל הצרות
יתכנסו חזרה לאותה התיבה?
מחליף פנים כזיקית:)
אמילי
[ליצירה]
אם זאת תיבת פנדורה
זאת בעצם קללה, לא?
ומצד שני זאת גם ציפיה
לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב)
שגרמה לדובר
אותה הנמענת...
ובנוסף,
אם היא תתמלא
אבוי
אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות.
ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה?
והמשפט הזה מביע
שאיפה שכל הצרות
יתכנסו חזרה לאותה התיבה?
מחליף פנים כזיקית:)
אמילי
[ליצירה]
ממש יפה
כתיבה יפה, קולחת, מעניינת ומסקרנת.
אבל חסר טיפה,
חסר איזה מוסר השכל, איזה רעיון נוסף.
בסוף הסיפור מתגלות האמא והבת.
איפה הן היו עד עכשיו?
בקיצור
אם קצת הוספות ותוספות יש סיפור עם פוטנציאל גדול.
רק טוב
שי
[ליצירה]
איש קטן, כמה אומץ ועומק לכנות אדם בשם זה.
שיר יפה, מעניין איך הביצוע שלו.
מזכיר את "רואה לך בעיניים " של אתי אנקרי, שיר ענק בפני עצמו.
חג של אור
שי
[ליצירה]
כנרת...
באמצע היום או בלילה
בהודעה או במחשבה
מילה טובה תמיד תתקבל בברכה
ולפעמים הנגיעה
ממחישה טוב יותר את התחושה
ואם מותר או אסור
את זה יגיד הציור
בחיוך אומר לך תודה
תודה, על התגובה.
גם לך טופז
מילה קטנה
לב חיממה
שי
[ליצירה]
מילים חכמות ביותר.
כל אדם בשלב כלשהו בחייו לוקח מזוודה ומצפה לגלות את הרכבת שלו.
קשה מאוד לדעת לאן מועדות הפנים.
לכן, צריך לחשוב בכיוון השני.
כלומר, לדעת לאן איננו רוצים להגיע, ואז מספר הרציפים מצטמצם.
לעמוד שוב, להחליט לאן לא ושוב לצמצם.
וכך, עד שיש שאנו עומדים רק ברציפים שמתאימים לנו.
וכאן, נכניס למזוודה את העבר, את ההווה את העתיד, וכמובן את המזל, נעלה לרכבת נתפלל ונקווה שבחרנו בתחנה הנכונה.
מקימום נרד בתחנה הבאה.
או שנקפוץ.
שיר חשוב שמזכיר שכולנו היינו \ נמצאים \ נהיה מתישהו בתחנת רכבת הזאת.
שי
תגובות