אם זאת תיבת פנדורה
זאת בעצם קללה, לא?
ומצד שני זאת גם ציפיה
לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב)
שגרמה לדובר
אותה הנמענת...
ובנוסף,
אם היא תתמלא
אבוי
אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות.
ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה?
והמשפט הזה מביע
שאיפה שכל הצרות
יתכנסו חזרה לאותה התיבה?
מחליף פנים כזיקית:)
אמילי
[ליצירה]
אם זאת תיבת פנדורה
זאת בעצם קללה, לא?
ומצד שני זאת גם ציפיה
לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב)
שגרמה לדובר
אותה הנמענת...
ובנוסף,
אם היא תתמלא
אבוי
אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות.
ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה?
והמשפט הזה מביע
שאיפה שכל הצרות
יתכנסו חזרה לאותה התיבה?
מחליף פנים כזיקית:)
אמילי
[ליצירה]
שלום גברת כנרת מיוחדת
קודם כל תודה על מילותייך.
לא הבנתי בדיוק מה הכוונה ב "ירידה במשלב"
לגבי השורה השנייה "שם העצב קורא".
ניסיתי להיזכר למה התכוותי שכתבתי ולא הצלחתי.
אולי הרגשת שכתבתי "קורא" מלשון "קורא מספר" או משהו כזה, למרות שנראה לי שהתכוונתי קורא מלשון קורא בקול צועק.
אולי באמת התכוונתי קורה, שם העצב נולד.
לא יודע, אני אחשוב על זה קצת ואם אראה שאת צודקת, אשמח לשנות.
תודה מיוחדת
שי
[ליצירה]
היי לכולם
ראשית תודה לכולם על התגובות החמות.
שנית, רדף השיג וכנרת, אתם שמתם לב שזהו מוטיב הלקוח משיר השירים.
אני חייב לציין שזה ממש יפה ששמתם ל ב לזה מכיוון שאני בכלל לא חשבתי על זה.
תחשבו שנייה, אדם כותב משהו ואז אדם אחר מראה לו נקודות אחרות בכתיבה שלו שהוא בכלל לא חשב עליהם וזה מה שמיוחד כאן ברגע שהמילים יוצאות לאויר העולם כל אדם יכול לראות אותם באור אחר ולקחת את המילים שנוגעות אליו וזה מה שיפה בכל כתיבה שהיא.
אז באמת יש כאן מוטיב שדומה לשיר השירים "קמתי לפתוח לדודי אך דודי חמק לו" אך קטון קטונתי מול החכם באדם ואני רואה את שירי כמו שהוא,
בשעת לילה מאוחרת כשגשם מבול התדפק על חלונותיי חשבתי לעצמי שהגשם רוצה להכנס פנימה להתחמם אך לא רציתי וזה מה שיצא..
תודה מכל הלב
שי
[ליצירה]
היי
לא מכיר אותך, לא מכיר את יצירותייך, לא מכיר יצירות אחרות, לא יודע למה התכוון המשורר.
ואולי טוב שכך
כי לדעתי זה חזק ועוצמתי.
כרעם אדיר ביום סערה, כנחשול ענק שהתנפץ על סלע .
שי
[ליצירה]
היי
רעיון מעניין
אפשר להשליך את זה להרבה דברים,
שאדם שהיה בגדולה מעל כולם ולבסוף הוא ירד מגדולתו וכל הקטנים או אנשים שהיו מתחתיו עוד מקוננים עליו.
ואפשר פשוט לא להבין יותר מדי, אני דווקא יכול לדמיין את בנימין עומד מול הר, מול השדות, מול העמקים והשמש, עף קצת בדמיון והמילים לבד יוצאות, מה הן מנסות לומר, לא תמיד אפשר להבין, לפעמים הן נכתבות לבד.
תגובות