...התיבה הזאת תתמלא בזכרך
שייקוש .
-
היי
אני שי בן שלושים
אומר תודה
,גם לטוב
אומר שלום גם להיא שהלכה,
מחייך
גם להוא שהכשיל,
מחבק גם את ההוא שהרבה זמן לא בא,
במילים אחרות
מנסה לחיות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כל כך הרבה בכל כך מעט! מדהים! [ליצירה]
- [ליצירה] אם זאת תיבת פנדורה זאת בעצם קללה, לא? ומצד שני זאת גם ציפיה לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב) שגרמה לדובר אותה הנמענת... ובנוסף, אם היא תתמלא אבוי אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות. ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה? והמשפט הזה מביע שאיפה שכל הצרות יתכנסו חזרה לאותה התיבה? מחליף פנים כזיקית:) אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] שלום מלודי באמת אפשר להשליך המון על המשפט הזה. פנדורה היא הכותבת או הנמנעת? אני עד עכשיו לא יודע שי [ליצירה]
- [ליצירה] אז אולי עכשיו תרחיב ותכתוב על זה משהו מעבר לגימיק במשפט יחיד. וכך אולי יתבהרו לך דברים. יום נעים אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] לשי ול-לנצח מה יש לתמוה כאן ???.. תקראו את השירים שלה קצת ואז תבינו זה נורא ברור. אישה פצועה לסלוח זאת הגבורה האמיתית! [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה כתיבה יפה, קולחת, מעניינת ומסקרנת. אבל חסר טיפה, חסר איזה מוסר השכל, איזה רעיון נוסף. בסוף הסיפור מתגלות האמא והבת. איפה הן היו עד עכשיו? בקיצור אם קצת הוספות ותוספות יש סיפור עם פוטנציאל גדול. רק טוב שי [ליצירה]
- [ליצירה] למזוג עוד ועוד על יופי המילים שי [ליצירה]
- [ליצירה] ממש ממש יפה! פשוט ויפה זה מסוג הסיפורים הקצרים שפשוט מעולים! תודה [ליצירה]
- [ליצירה] היי רעיון מעניין אפשר להשליך את זה להרבה דברים, שאדם שהיה בגדולה מעל כולם ולבסוף הוא ירד מגדולתו וכל הקטנים או אנשים שהיו מתחתיו עוד מקוננים עליו. ואפשר פשוט לא להבין יותר מדי, אני דווקא יכול לדמיין את בנימין עומד מול הר, מול השדות, מול העמקים והשמש, עף קצת בדמיון והמילים לבד יוצאות, מה הן מנסות לומר, לא תמיד אפשר להבין, לפעמים הן נכתבות לבד. [ליצירה]
- [ליצירה] תשמע. זה מקסים.!! מעלה בי שתי אסוציאציות. אחת, אתה מדמיין את העולם המופלא הזה שנמצא בלב הים, עם כל שושנות הים והתמנון והדולפין הקטן, ואתה מסתכל על זוגתך, איך היא לא מבינה את זה, את כל הגדולה שבכך, לה רק חשוב שהסלון לא מסודר, ואתה חושב לעצמך, כמה פער יש בכם, ואלי איפשהו כמה חומרית ורדודה היא. מצד שני, אני מדמיין אותך חושב את כל זה ופתאום שומעים אותה אומרת "כבר שעתיים אתה בוהה באקווריום הזה,אולי תעזוב אותו כבר, עוד מעט האורחים באים, תסדר את הסלון לפחות"... הכל תלוי בנקודת המבט. פעם כתבתי על זה שאני מסתכל לשמיים ורואה עולם ומלואו, וכוכבים ומלאכים, ושיש אין סוף ביקום,ושביל חלב וכוכבי לכת ואז אני מוריד את העיניים למטה ורואה את החשבון חשמל שלא שולם. השיר שלך הזכיר לי את זה. שתמיד תראה את האגדה בכל דבר. שי [ליצירה]
- [ליצירה] בזמן שקראתי את המילים כבר התגבשה לי התגובה בראש אבל , אחרי שקראתי את התגובות של כולם הבנתי, שחבל על המילים רק שאני מסכים עם רובכם שלא נדע צרות רק מזומנים שי [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אבל עצוב שי [ליצירה]
- [ליצירה] "אני ואפסי" רעיון מצויין לכתיבה. אפשר לכתוב על זה אין סוף, אבל בדר"כ לא כותבים כי קצת מביך לכתוב על אפסותינו. אהבתי תודה. שי [ליצירה]
- [ליצירה] היי כנרת שנייה, אני מחייך. את צריכה לקרוא שוב את השיר. כי זה שיר אופטימי. הוא אומר, שלרוב אנחנו מכניסים את העצב לחיינו, אנו מרשים לו לדור במחוזותינו. אך, במקומו אנחנו יכולים לעיתים קרובות לאפשר לשמחה לדפוק בדלת, להכניס אותה, להציע לה בית חם בלבנו ולחיות. זה הרעיון תודה שי [ליצירה]
תגובות