...התיבה הזאת תתמלא בזכרך
שייקוש .
-
היי
אני שי בן שלושים
אומר תודה
,גם לטוב
אומר שלום גם להיא שהלכה,
מחייך
גם להוא שהכשיל,
מחבק גם את ההוא שהרבה זמן לא בא,
במילים אחרות
מנסה לחיות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כל כך הרבה בכל כך מעט! מדהים! [ליצירה]
- [ליצירה] אם זאת תיבת פנדורה זאת בעצם קללה, לא? ומצד שני זאת גם ציפיה לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב) שגרמה לדובר אותה הנמענת... ובנוסף, אם היא תתמלא אבוי אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות. ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה? והמשפט הזה מביע שאיפה שכל הצרות יתכנסו חזרה לאותה התיבה? מחליף פנים כזיקית:) אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] שלום מלודי באמת אפשר להשליך המון על המשפט הזה. פנדורה היא הכותבת או הנמנעת? אני עד עכשיו לא יודע שי [ליצירה]
- [ליצירה] אז אולי עכשיו תרחיב ותכתוב על זה משהו מעבר לגימיק במשפט יחיד. וכך אולי יתבהרו לך דברים. יום נעים אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] לשמה מי ידליקנה?.. רעיון משובח אהבתי שי [ליצירה]
- [ליצירה] כמה נכון. פעם חשבתי על השטרות כמה ידיים הם עוברים עד שהם מתבלים סופית. אתה כתבת על זה... [ליצירה]
- [ליצירה] שנייה... אני מחייך מצד אחד זהו שיר פשוט וחמודי כזה. אבל.. אם מסתכלים לתוכו מגלים שיר ענק. וזאת החוכמה מתוך הפשטות להתעלות ממש ממש מיוחד שי [ליצירה]
- [ליצירה] מילים חכמות ביותר. כל אדם בשלב כלשהו בחייו לוקח מזוודה ומצפה לגלות את הרכבת שלו. קשה מאוד לדעת לאן מועדות הפנים. לכן, צריך לחשוב בכיוון השני. כלומר, לדעת לאן איננו רוצים להגיע, ואז מספר הרציפים מצטמצם. לעמוד שוב, להחליט לאן לא ושוב לצמצם. וכך, עד שיש שאנו עומדים רק ברציפים שמתאימים לנו. וכאן, נכניס למזוודה את העבר, את ההווה את העתיד, וכמובן את המזל, נעלה לרכבת נתפלל ונקווה שבחרנו בתחנה הנכונה. מקימום נרד בתחנה הבאה. או שנקפוץ. שיר חשוב שמזכיר שכולנו היינו \ נמצאים \ נהיה מתישהו בתחנת רכבת הזאת. שי [ליצירה]
- [ליצירה] אני מקנא בך על זה שאת מקנאה בהן. [ליצירה]
- [ליצירה] יאוו, איזה עצוב. אלו מהשירים שמשאירים עצבות ענקית אחרי הקריאה. ושוב עולה התודעה שאם אין אהבה לא שווה מאומה. אני מאוד מאוד מקווה שהמציאות שלך השתנתה לכאן או לכאן. שתמיד תהיה אהבה שי [ליצירה]
- [ליצירה] אמת ומלואו מצויין שיר נכון מאוד לעיתים הגוף רועד כשהוא רוצה לרשום, להוציא הכל, לספר לעצמו את התחושה, אפילו באמצע רחוב סוען, הוא יקח מפית נייר ועם בדל של עפרון הוא יוציא את הכל. אין ולא תדמה התחושה אחרי כתיבת שיר טוב. נורא יפה שי [ליצירה]
- [ליצירה] שלום ליוסף המספר ולמלודי. קודם כל תודה שהגבתם. אני חושב על מה שאמרתם, יש בדבריכם צדק, אבל גם באופטימיות יש דרגות מאחד עד עשר. אם התשובה שהוא היה מקבל הייתה "תשע"- אז ברור שקל לו להיות אופטימי, וגם זה נקרא אופטימיות. אבל ככל שהסיכוי יורד, כך צריך יותר להתעלות נפשית בשביל להשאר אופטימי, ואם בסוף הוא מקבל את הסיכוי "אחד", ועדיין חושב על זה שיש לו סיכוי אז זאת ההתעלות במיטבה. אולי, אבל רק אולי צריך לחשוב לשנות את המשפט "אנחת רווחה השתחררה מליבו" ולכתוב "אחרי איוושה של יאוש הוא התעלה על עצמו וחשב לא יהיה קל אבל עדיין זה אפשרי" תאמת, שאני חושב על האפשרות השנייה, אני פחות חש אופטימיות. אשמח לשמוע את דעתכם. רעות תודה רבה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] אויש איזה שיר עצוב. אבל יפה יפה אולי כל פעם צריך להחזיר חבל אחד פחות עד שכבר לא יוותרו חבלים. ואז תצאי לחופשי לתמיד. [ליצירה]
- [ליצירה] היי רעיון מעניין אפשר להשליך את זה להרבה דברים, שאדם שהיה בגדולה מעל כולם ולבסוף הוא ירד מגדולתו וכל הקטנים או אנשים שהיו מתחתיו עוד מקוננים עליו. ואפשר פשוט לא להבין יותר מדי, אני דווקא יכול לדמיין את בנימין עומד מול הר, מול השדות, מול העמקים והשמש, עף קצת בדמיון והמילים לבד יוצאות, מה הן מנסות לומר, לא תמיד אפשר להבין, לפעמים הן נכתבות לבד. [ליצירה]
תגובות