אם זאת תיבת פנדורה
זאת בעצם קללה, לא?
ומצד שני זאת גם ציפיה
לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב)
שגרמה לדובר
אותה הנמענת...
ובנוסף,
אם היא תתמלא
אבוי
אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות.
ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה?
והמשפט הזה מביע
שאיפה שכל הצרות
יתכנסו חזרה לאותה התיבה?
מחליף פנים כזיקית:)
אמילי
[ליצירה]
אם זאת תיבת פנדורה
זאת בעצם קללה, לא?
ומצד שני זאת גם ציפיה
לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב)
שגרמה לדובר
אותה הנמענת...
ובנוסף,
אם היא תתמלא
אבוי
אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות.
ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה?
והמשפט הזה מביע
שאיפה שכל הצרות
יתכנסו חזרה לאותה התיבה?
מחליף פנים כזיקית:)
אמילי
[ליצירה]
מכתב חזק ביותר.
גם המילים יפות, גם הרעיונות יפים, גם המון אמת יש בהכל.
משהו שאני חייב להמליץ לך
אולי כדאי לסיים את המכתב במשפט "ורק הביט בי בוערת עד כלות".
כי כל מה שנכתב אחרי זה גם יפה, אבל מתחיל להעיב על ההלם שהמשפט הזה מותיר.
שוב
יופי של מכתב
מקווה שההוא שתהיי איתו יסיר את המסווה שתגלי שהטירוף שלו והשפיות שלו זה אותו הדבר.
רק טוב
תמיד
שי
[ליצירה]
מעניין מאוד
למרות שלא הבנתי כ"כ מה הקשר של נסיון ההתאבדות (שכתוב יפה בפני עצמו) כי לפי מה שנראה אתם בקושי מכירים.
הרעיון של השיר יפה מאוד בפני עצמו
שי
[ליצירה]
מילים חכמות ביותר.
כל אדם בשלב כלשהו בחייו לוקח מזוודה ומצפה לגלות את הרכבת שלו.
קשה מאוד לדעת לאן מועדות הפנים.
לכן, צריך לחשוב בכיוון השני.
כלומר, לדעת לאן איננו רוצים להגיע, ואז מספר הרציפים מצטמצם.
לעמוד שוב, להחליט לאן לא ושוב לצמצם.
וכך, עד שיש שאנו עומדים רק ברציפים שמתאימים לנו.
וכאן, נכניס למזוודה את העבר, את ההווה את העתיד, וכמובן את המזל, נעלה לרכבת נתפלל ונקווה שבחרנו בתחנה הנכונה.
מקימום נרד בתחנה הבאה.
או שנקפוץ.
שיר חשוב שמזכיר שכולנו היינו \ נמצאים \ נהיה מתישהו בתחנת רכבת הזאת.
שי
[ליצירה]
יאוו, כמה יפה זה
כמה עצוב
כמה נכון
אמרת את הדברים שכולמו מרגישים, בצורה הכי פשוטה, הכי אמיתית, הכי נקייה, הכי מקסימה שיכולה להיות.
זה לא שיר, זה לא סיפור, זה ניגון הלב שחשף את עצמו באמת החבויה שם עמוק.
ממש ממש אהבתי.
הייתי ממשיך להלל, אבל אני פשוט צריך לחזור לעבודה....
משובח
שי
תגובות