בס"ד.

 אם יש משמעות ל"אין משמעות", דומה זוהיא שאלת מקורותיו וסיבתו של חג המימונה.

 לא משנה ,כיצד זה התחיל ומה היו סיבותיו הראשוניות . העיקר הוא שהוא "נופל" במתכונת הקיימת של "שמיני עצרת": בסגולותיו של היום השמיני, שמצדיקות "עצרת" - אחדות. ו"חגיגה". ובתור שכזה :"שמיני עצרת של פסח", יבוא מכאן ואילך לענות על הצורך המובהק, בלוח השנה. ובמשבצת מעשית ותכליתית, היכולה וצריכה, להכיל את חג הגאולה העתידית .

 אם כן, "מי - מונה", מקורה לענינינו למעשה בתרכבות של שתי מילים ובשתי ווריציות שונות, המשלימות זו את זו רעיונית .

 הואיל ובשביעי של פסח נבקע הים והוא למעשה חג הגאולה הניסית שבעבר, הרי שחג המימונה הינו חג הגאולה העתידית השלימה.  לא בכדי, הוא כשמיני עצרת כלומר כיום שהוא נוסף לימי הבריאה הרגילים - שבעה במספר, שהרי היום השמיני יש בו משום אלמנטים גאולתיים של שינויי סדרי בראשית באופן גלובלי [בניגוד לנסי העבר הנקודתיים ואשר התיחסו אך לעם ישראל] .

 אם כל השנה, אנו מבקשים להפגין בטחון וציפיה ממשית בגאולה. כי אז ,דווקא בסמוך לשביעי של פסח, חייבים אנו לכאורה, לצעוד צעד אחד ממשי ומעשי קדימה. ולהפגין אמונה ובטחון, כי השנה "יפול" ויקום דבר . יבוא ויתגלה המלך המשיח. לפיכך, כל שצריך לכאורה לעשות זה, לחגוג וליצור את האוירה המתאימה לגילויו. תוך הבעת משאלה לאמור אם כן,   "מי מונה" למשרה הרמה .כלומר מי קיבל את תוקף המינוי.

 הדברים אולי נשמעים הזויים משהו, אך בפועל אין שום ממשות בצפיה לגאולה, אם אין לפחות רעיונית ממשות אופרטיבית ממין זה ודווקא בסמיכות לפסח חג הגאולה..

 לאלה , המתקשים להשאר באותה ציפיה ממשית, נכונה גם האפשרות המעשית המשלימה או החליפית הבאה.

  ה"מימונה" , הינה למעשה ,חג של כל הסופרים בה בספירת העומר .

 והלא בא' של חול המועד התחלנו לספור בספירת העומר וביום המימונה אנו מגיעים לאותה פרשת הספירה של "שבעה ימים". דהיינו :"שבוע הראשון לספירה  שבעה ימים, המזכירים את שבעת ימי הבריאה והמכוננים כבר ממשות המצדיקה לכאורה "חגיגה" . הן  לאלה שספרו עד עתה ובעיקר להמריץ את  אלה שלא החלו בכך .

 אם כן, אנו חוגגים את חגיגת "מי - שמונה" ואף יוצאים בקריאת אתגר ולסמן בעטרה של גאולה לכל מי שמונה. ליצור כעין פרשת דרכים סוחפת, למסע משותף אל עבר "אחדות" של קבלת התורה והגאולה

 והלא ,אין זו סתם ספירה .זו ספירה שאמורה במעלה הדרך והיעד, לחבר את כולם באחדות ובאהבה של "ויחן ישראל" כאחד לשם לקבלת התורה .

 יעד נשגב זה, ראוי גם ראוי, ודווקא כאמור בתום השבוע הראשון בסמיכות לשביעי של פסח לחגיגה רבתי של הפגנת הזדהות ואחדות. ולו גם, להמריץ כאמור בכולם למשיך לספור כולם יחדיו עדי השיא של שבועות - של מתן תורה

 והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.