אוהב לא אוהב? עם חמניה? לא נראה ככה.. היא נראית כאילו היא מסרקת את עלי הכותרת. והעיניים שלה עצומות, היא חולמת על משהו. ויש לה שני פסים עבים מוזרים בצד הגוף (מה זה?!?!).
הביצוע מושלם... היא מצויירת נהדר, מטושטשת מעט (כראוי לתמונה שעוסקת בזיכרון), והידיים עם החמניה מסתירות בשיא הטבעיות את מה שצריך להסתיר... אפילו לא שמתי לב לזה בהתחלה...
[ליצירה]
אוהב לא אוהב? עם חמניה? לא נראה ככה.. היא נראית כאילו היא מסרקת את עלי הכותרת. והעיניים שלה עצומות, היא חולמת על משהו. ויש לה שני פסים עבים מוזרים בצד הגוף (מה זה?!?!).
הביצוע מושלם... היא מצויירת נהדר, מטושטשת מעט (כראוי לתמונה שעוסקת בזיכרון), והידיים עם החמניה מסתירות בשיא הטבעיות את מה שצריך להסתיר... אפילו לא שמתי לב לזה בהתחלה...
[ליצירה]
לרוב, זאבים, גם אחרי ש"גילו את ליבם ואת רוך נפשם" אי אפשר ככה להתעלם מעצם היותם זאבים... (מנסיונינו, מי שעושה זאת מוצא את עצמו קרוב לוודאי חסר סבתא זקנה אחת).
השיר נחמד ובנוי היטב, אבל מה הייתה המטרה כאן? להגיד שלכל "זאב" יש צד נחמד? כי זה לא נכון, לא חסרים מניאקים אמיתיים בעולם. שב"זאבים" של העולם חייב להיות חלק המזדהה עם הקורבן שלו? או אולי שבהכרח מתישהו בעבר הם בעצמם היו קורבן לטורפים אחרים? אתה מנסה לתרץ אותם? חסר לי כיוון בשיר... משפט, או אפילו מילה שירמזו כיוון.
[ליצירה]
ראש קטן
מאמר מרשים. במיוחד כי החלק המדעי מעניין. אבל אני חייבת להגיד (בלי ניסיון כפירה או משהו) שהרבה יותר נראה לי שדגים לא כשרים לקורבן, כי באותה התקופה, לא היה להם דרך הספקת דגים חיים למקדש לקורבנות. נראה לי שלבנות בריכה שלימה רק לזה היה מעל ומעבר למקובל. ועוד סיבה שנראית לי הגיונית יותר - דגים לא ממש נחשבים. נראה לי שגם אז חשבו ככה. במיוחד כי בהסברים עצמם שהבאת, רואים שישנם דגים שרבייתם אכן כמו זו של בני האדם. שלא ניכנס ל"דגים" שמניקים בכלל. או למה לא מקריבים כל שאר החיות שאכן רבייתם כמו זו של בני האדם. ואפילו כשרים לאכילה. מצטערת, אבל מדרש תנחומא יוצא כאן ממש ראש קטן.
אבל סחטיין על ההסבר היפה על צורת הרבייה של דגים X עופות.
[ליצירה]
אני ממש נהנית לראות יצירות שמורכבות מיצירות אחרות, זה איכשהו מצליח להכניס קצת מכל אחת מהן לתוך האחת החדשה.
(וזה שאני מכירה ואוהבת את כל השירים שציינת בכלל עזר)
רק לא הבנתי - מה הסיפור עם ה"ורד/מאיר"..
care to explain?
[ליצירה]
נראה לי דווקא הבלבול מכוון ותורם לאוירת המשורר המצורע והמאוהב... הסוף לכאורה נראה קצת כמו קצה חוט שסתם נפרם לרוח, אבל אז חזרתי וראיתי שזה בדיוק מתאים לשיר. מלנכולי שכזה. נחמד.
[ליצירה]
ואני הרבה יותר אוהבת את היצירות הנוטות לסוראליות, כמו זו. שילוב יפה של צבעים ברקע שחור, ומוטיב הציור אומנם מוכר, אבל (לפחות לי) לא נמאס אף פעם...
תגובות