אוהב לא אוהב? עם חמניה? לא נראה ככה.. היא נראית כאילו היא מסרקת את עלי הכותרת. והעיניים שלה עצומות, היא חולמת על משהו. ויש לה שני פסים עבים מוזרים בצד הגוף (מה זה?!?!).
הביצוע מושלם... היא מצויירת נהדר, מטושטשת מעט (כראוי לתמונה שעוסקת בזיכרון), והידיים עם החמניה מסתירות בשיא הטבעיות את מה שצריך להסתיר... אפילו לא שמתי לב לזה בהתחלה...
[ליצירה]
אוהב לא אוהב? עם חמניה? לא נראה ככה.. היא נראית כאילו היא מסרקת את עלי הכותרת. והעיניים שלה עצומות, היא חולמת על משהו. ויש לה שני פסים עבים מוזרים בצד הגוף (מה זה?!?!).
הביצוע מושלם... היא מצויירת נהדר, מטושטשת מעט (כראוי לתמונה שעוסקת בזיכרון), והידיים עם החמניה מסתירות בשיא הטבעיות את מה שצריך להסתיר... אפילו לא שמתי לב לזה בהתחלה...
[ליצירה]
לביא - צודק, גם לגבי קריצה, וגם לגבי ההערות... סה"כ בדקתי אם אני יכולה להגיע לכאלה רמות של ציור\רישום (הגעתי למסקנה שלא ממש, אבל שיש שיפור )....
תודה לשאר המעירים, מאירים, ומחמיאים.... אה ושנטובה גם!
[ליצירה]
לא הבנתי מה בדבריי הצביע על קיבעון כלשהו, כשאני בדיוק אומרת שיש מקום להכל בעולם היצירות. גם אם אני מאמינה בצבע שמיים כלשהו, אני בטח ובטח לא חושבת שזה מהותי לחשיבה שלי. דברים כאלה מצמצמים בני אדם. אני חושבת בדיוק ההיפף, הנתונים השונים בעולם חשובים כמו הדף הלבן עליו תתחיל להמציא. אבל הם עדיין נתונים מציאותיים שיש להתחשב בהם. ועדיין, כל כמה זמן מופיעים גאונים אמיתיים שמסוגלים להתעלות על מגבלות המציאות ויוצרים מה שהעולם קורה "אומנות".
אז שוב, אולי הבעיה אצלי, אבל מה מקובע פה?
אתה זריז לקבוע שלאנשים אחרים יש גבולות מסויימים. חשבת אולי על האפשרות השנייה?
תגובות