היד נראת לי כמו חלק מהעץ - והפרי חלק ממנה.
היא מנסה לקטוף את הפרי, שהוא בעצם היא,
כאילו היא צריכה אומץ כדי להתמודד עם מי שהיא באמת.
והדם, או העסיס, שנשפך מהיד/פרי (שוב, מוטיב של חיבור) הוא הניפוץ של האידאה הזו.
וזה שהיא לא נרתעת ואפילו כמעט מתרפקת על הפרי מעיד לדעתי על הנחישות שלה.
אבל זו רק פרשנות שלי. (:
אהבתי את הציור.
[ליצירה]
היד נראת לי כמו חלק מהעץ - והפרי חלק ממנה.
היא מנסה לקטוף את הפרי, שהוא בעצם היא,
כאילו היא צריכה אומץ כדי להתמודד עם מי שהיא באמת.
והדם, או העסיס, שנשפך מהיד/פרי (שוב, מוטיב של חיבור) הוא הניפוץ של האידאה הזו.
וזה שהיא לא נרתעת ואפילו כמעט מתרפקת על הפרי מעיד לדעתי על הנחישות שלה.
אבל זו רק פרשנות שלי. (:
אהבתי את הציור.
[ליצירה]
לרוב, זאבים, גם אחרי ש"גילו את ליבם ואת רוך נפשם" אי אפשר ככה להתעלם מעצם היותם זאבים... (מנסיונינו, מי שעושה זאת מוצא את עצמו קרוב לוודאי חסר סבתא זקנה אחת).
השיר נחמד ובנוי היטב, אבל מה הייתה המטרה כאן? להגיד שלכל "זאב" יש צד נחמד? כי זה לא נכון, לא חסרים מניאקים אמיתיים בעולם. שב"זאבים" של העולם חייב להיות חלק המזדהה עם הקורבן שלו? או אולי שבהכרח מתישהו בעבר הם בעצמם היו קורבן לטורפים אחרים? אתה מנסה לתרץ אותם? חסר לי כיוון בשיר... משפט, או אפילו מילה שירמזו כיוון.
תגובות