היד נראת לי כמו חלק מהעץ - והפרי חלק ממנה.
היא מנסה לקטוף את הפרי, שהוא בעצם היא,
כאילו היא צריכה אומץ כדי להתמודד עם מי שהיא באמת.
והדם, או העסיס, שנשפך מהיד/פרי (שוב, מוטיב של חיבור) הוא הניפוץ של האידאה הזו.
וזה שהיא לא נרתעת ואפילו כמעט מתרפקת על הפרי מעיד לדעתי על הנחישות שלה.
אבל זו רק פרשנות שלי. (:
אהבתי את הציור.
[ליצירה]
היד נראת לי כמו חלק מהעץ - והפרי חלק ממנה.
היא מנסה לקטוף את הפרי, שהוא בעצם היא,
כאילו היא צריכה אומץ כדי להתמודד עם מי שהיא באמת.
והדם, או העסיס, שנשפך מהיד/פרי (שוב, מוטיב של חיבור) הוא הניפוץ של האידאה הזו.
וזה שהיא לא נרתעת ואפילו כמעט מתרפקת על הפרי מעיד לדעתי על הנחישות שלה.
אבל זו רק פרשנות שלי. (:
אהבתי את הציור.
[ליצירה]
חו"ל
על חו"ל כבר חשבת? אני רצינית, כדאי לך לנסוע לאיזה מקום נידח, נניח בדרום אמריקה או אפילו מרכז אפריקה, ולחיות שם כאחד העם. נראה לי תחזור עם כיוון שונה בשירים שלך. אתה כותב כזה יפה, אבל זה נראה כאילו אתה מתאר מקום אחר, שלא נדבר על מאה אחרת....
[ליצירה]
מסכימה שחסר פרופורציות, עם זה שחסר אמירה ממש לא. מסוכן להגיד בעולם היצירות שמשהו חסר אמירה. בד"כ זה רק אומר שאותו האדם לא הספיק להבין אותה.
לגבי ההערות האחרות, צודקים. זה בכלל לא הסיגנון הרגיל שלי. זה היה באיזו סדנת היכרות עם מדיומים שונים, ובכוונה ניסיתי משהו שונה לכל מדיום. כאן זה גיר ופחם, שזה קצת קשה ( = אני לא יודעת איך)לשלוט על הפרטים. תודה על ההערות...
[ליצירה]
ואני הרבה יותר אוהבת את היצירות הנוטות לסוראליות, כמו זו. שילוב יפה של צבעים ברקע שחור, ומוטיב הציור אומנם מוכר, אבל (לפחות לי) לא נמאס אף פעם...
[ליצירה]
לא הבנתי מה בדבריי הצביע על קיבעון כלשהו, כשאני בדיוק אומרת שיש מקום להכל בעולם היצירות. גם אם אני מאמינה בצבע שמיים כלשהו, אני בטח ובטח לא חושבת שזה מהותי לחשיבה שלי. דברים כאלה מצמצמים בני אדם. אני חושבת בדיוק ההיפף, הנתונים השונים בעולם חשובים כמו הדף הלבן עליו תתחיל להמציא. אבל הם עדיין נתונים מציאותיים שיש להתחשב בהם. ועדיין, כל כמה זמן מופיעים גאונים אמיתיים שמסוגלים להתעלות על מגבלות המציאות ויוצרים מה שהעולם קורה "אומנות".
אז שוב, אולי הבעיה אצלי, אבל מה מקובע פה?
אתה זריז לקבוע שלאנשים אחרים יש גבולות מסויימים. חשבת אולי על האפשרות השנייה?
תגובות