[ליצירה]
אני יוצאת מנק' הנחה שהאישה והילד הם נושא התמונה. אבל אז, הם נמצאים בדיוק בקטע התמונה החשוך והלא-ברור.
לעומת זאת, העץ ושיבולי הענק הצטלמו נהדר, ואפשר אפילו להסתפק רק בהם.
[ליצירה]
אני חושבת ששילוב כל המרכיבים בתמונה יוצר את מה שראיתי ומה שניסיתי ללכוד- רגע של שלוה, של הרמוניה שנוצרה לרגע ושאולי לא תחזור.
האם ובנה שפוסעים יד ביד הם חלק מהדגש של התמונה, והעץ והשיבולים רק מעצימים את התחושה.
לצערי, כדי להעלות תמונה לאתר יש צורך להקטין מאוד את איכותה, ולכן התמונה יצאה כהה.
[ליצירה]
...
"טרור של מילים
צעקות ורעשים שמפריעים לך להתבטא."
אהבתי..
עד כמה שזה משחק, גם אנחנו רוצים לנצח, כי אנחנו שקועים בו...
זה קשור באיזושהי הוצאת ספרים? כי זה מה שזה הזכיר לי.. "אנשים שרוצים לעשות קצת כסף.."
"אז אל תפחד, בסופו של דבר הכסף יעלם גם מהם, כשתהיה הוצאה של ספר לא מוצלח..."
יומעולה ושופע אור!
[ליצירה]
נכון?
זה ממש הפריע גם לי. התלבטתי המון זמן בקשר לסיום ולא מצאתי משהו אחר. אם יש לך או למישהו אחר רעיון אשמח לשמוע :)
ותודה, ילדה אבודה! הכוונה לא הייתה להוצאת ספרים. אבל את יכולה לראות זאת בכל דרך שתרצי.
[ליצירה]
יש פה רעיון וקומפוזיציה יפה ומקורית. לקח לי שניה להבין מה קורה.
אבל לפי עניות דעתי הקטנה צריך פה עוד ליטוש. עבודה על המיקום. ועל מה את מחליטה לשים פוקוס.
אבל רעיון יפה.
[ליצירה]
לדב (אביב וסתיו)- נכון,אחרים סיפרו לי שהם "ראו" לאורך כל הקטע שיירת כבוד או לימוזינות מפורסמים.. וכשהם הגיעו לסוף הם הופתעו מאוד.
תודה לך ולמיבלאש על תגובתכם :)
[ליצירה]
היד נראת לי כמו חלק מהעץ - והפרי חלק ממנה.
היא מנסה לקטוף את הפרי, שהוא בעצם היא,
כאילו היא צריכה אומץ כדי להתמודד עם מי שהיא באמת.
והדם, או העסיס, שנשפך מהיד/פרי (שוב, מוטיב של חיבור) הוא הניפוץ של האידאה הזו.
וזה שהיא לא נרתעת ואפילו כמעט מתרפקת על הפרי מעיד לדעתי על הנחישות שלה.
אבל זו רק פרשנות שלי. (:
אהבתי את הציור.
[ליצירה]
אנחנו עם שחי במציאות שכזאת, ששזורים בה דרך קבע כאב וגם תקוה.
שיכולים להכיל עפיפון עם הריסת גוש קטיף, את יום העצמאות עם יום הזיכרון.
ואולי פה הייחוד שלנו, היכולת לאסוף את הטוב ביחד עם הרע,
ואולי הצרה, מאותה סיבה בדיוק.