תחת חצי – סהר, שכחרמש, על שדות – השמיים, להבתו מזמרת, משור – הרהוריי, מנשר וחותך בי, באין – ספור כילפים. על המצב העגום ועל המלחמה, שבאין – מנע מתקרבת, לבי נתון בהגיגים. על העוני וקושי – יומם של ההמונים, מחשבותיי, אין משאירות בי מנוח; על השנאה הגזענית, בין עם לעם, כולי דאבון. תחת חרמש של חצי – סהר, אני ננקף מעייניי; מעיינות, מלאי – חרון!