משיח דוקא היה פה.

הוא בא באמצע שבוע סתם כך.

לא במוצאי שבת, ולא בליל הסדר,

לא בתשעה באב כדי לאזן ת´פורענות

ולא באלול כדי לכפר על חטאים.

הוא בא בסתם תאריך, אפילו לא ראש חודש.

והגיע ברכב שכור מאלדן, בתנאים נוחים.

חמור זה כבר לא כלי תחבורה משהו,

והכל עובד על כוח סוס.

והוא נכנס לכנסת,

אמרו לו שזה בית הנבחרים.

ועד שהצליח להיכנס... כמה בדיקות... כמה בירוקרטיה...

הוא ניסה לדבר עם נציגים, מכל מיני מפלגות,

אבל חלק בקשו מקדמה, ולא היה לו...

חלק היו באמצע חקירה בעצמם, ולכן לא התפנו אליו...

חלק היו עסוקים בהצלת כבודם ומקומם בכנסת הבאה

חלק נעדרו

או נמנעו,       שתקו.

חלק אמרו שאולי הוא צודק, וזה בהחלט קמפיין מצוין לבחירות הקרובות

חלק דווקא היו איתו, אבל פחדו להראות לו את זה, כי מסביב חשבו שהוא משוגע...

היתה קבוצה קטנה, כזו א-פוליטית, שניסתה לעזור, אבל לא היה לה כוח מספיק...

(ואולי בעצם הם היו נציגים של משו, ונקלעו לשם במקרה???)

וכולם ישבו במקום, ניסו לתרץ למה בעצם הוא זה לא הוא,

ולמה הזמן לא מתאים,

והמיקום לא נכון, והצורה לא כזאת...

זה לא לפי מה שמקובל,

זה בדיוק לפי מה שנהוג לחשוב ובטח זה העתק...

זה מיושן,

זה חדשני.

זה יגרום לפילוג בעם,

זה יגרום  לקרע,

זה יגדיר את הקרע.

זה מתחבר רק לחלק מהציבור,

לאיזה חלק זה מתחבר???

והוא כבר היה מותש.

ואחרי שהתייאש מהנבחרים,

הוא רצה לארגן מסיבת עיתונאים,

ככה, בבת אחת להודיע לכולם.

באימייל, במבזק חדשות, בעיתון בבוקר וברדיו..

גאון מי שהמציא את הטכנולוגיה..

הם הגיעו מהר. והקשיבו, ופינו את הזמן...

הם שאלו ובדקו וחיכו לשמוע את כל הפרטים, וחקרו והצליבו מידע...

והוא כבר התחיל לחשוב שזהו... הוא יכול לנשום לרווחה...

אבל אז הם התחילו להתלחשש, ולסכם... ולצאת עם טלפונים ולחזור ולצאת שוב..

ורק אחד הסכים לנדב הסבר, והתנצל...

אמר לו שזה לא מצטלם טוב...

חייכו בנימוס, לקחו פרטים, השאירו פרטים, מלמלו משהו על מוסף ליום כיפור או משו כזה... והתחמקו.

אחר כך הוא ירד למטה, וניסה לראות אם יש מישהו שמאמין לו...

היה שם זוג נחמד שהנהן בביישנות,

מישהו אחד הגיב בסלחנות,

רופא אחד שבפנים רציניות שאל אם הוא זקוק לעזרה או אבחון...

וילד חמוד שרץ לאמא להגיד לה שראה את המשיח, ואז היא כעסה.

שלושה צעירים האמינו ושמחו, והתחילו לשיר סביבו ולקפץ,

אבל אז אמרו עליהם שהם קבוצת משוגעים...

ומאז, הוא מסתובב לו שם, על הדשא בין גן סאקר לגן הורדים,

קצת תוהה אם עדיין יש עניין...

ואם מתישהו מישהו ישים לב אליו, ויאמין, ויקבל אותו,

ולפעמים הוא משלים עשירי למניין, ושומע אותם קוראים לו, והוא מגיב, ואז הם כועסים... ומאשימים אותו שהוא מזלזל, ועושה צחוק מהתפילה...

ולפעמים הוא מטייל לו בשקט, ושומע אותם בשדות, קוראים לו, והוא מגיב, והם נעלמים ובורחים...

והוא שמע מישהו אומר בחוסר סבלנות לאחותו, שהמשיח כבר יבוא יותר מהר ממנה... והוא הזדהה, והביך אותם קצת, הם התנצלו בנימוס והלכו...

והוא מותש.

ועייף.

ועצוב...

וכל כך רוצה לעזור, ולהשפיע,

ולשמח, ולגרום לחיים טובים יותר...

אבל הוא אחד, מול עם שלם... שממתין אלפיים שנה, חי כאן כבר ששים שנה ולומד מטעויות, ולא מאמין לכל אחד, ולא מוכן שיעבדו עליו, וכבר לא תמים...