שהרי לא בכדי קרויה הפרשה : "שמות".

 להפנות את תשומת ליבנו :

לשמות שישנם: בתחילתה.

 ולשמות שאינן בתווך.

 ולשם הגדול של האין סוף.

 אם כן, משאך צץ משה במצרים וניתן לו שמו, ביקשה התורה למקד את כל תשומת הלב אך בשמו ולכן כאילו העלימה והשקיטה את כל השמות של האנשים הרלוונתיים מסביבו :

אביו, אימו , אחותו ואימו החורגת.

 ועתה צא וראה בכך ביקשה התורה להפיק שניים:

 ראשית כאמור שניתן את מלוא ערכו ומובנו של השם : "משה" .

אך גם שניצוק את התוכן המתבקש בכינויים של כל הצדדים האחרים.

 ששמם לא ננקב כאמור בכוונת מכוון ותוך צפייה כי כינויים כאמור יזכה למלוא צומת הלב

 בתגובה מס´ 1 עמדו על התוכן הטעון באי השם בכינוי "בת פרעה".

 כנ"ל יש לעמול לגבי אביו אימו ואחותו.

 לגבי הוריו הכינוי : "איש ובת לוי"  רב המיסתורין....

 אך לגבי : "אחותו" ביקשה התורה כי מרים תתפס בתודעתו ראשית כאחרית  כ"אחותו"  של משה......

 לימים מטעמים מובנים התורה תדגיש כינוייה  גם כ"אחות אהרון"

 וגם בכך טמון הסבר