ברשימות קודמות ניסינו להראות כי יצאת מצרים איננה רק אירוע היסטורי יחודי לעם ישראל בלבד אלא כאמור הייתה היא בבחינת הצתת פתיל הגאולה השלמה לאנושות כולה.
בגלל חשיבותה כאמור של יציאת מצרים, ביקשה התורה להעניק לאירוע היסטורי זה לא פחות מאשר דרגה השווה ואולי יותר לעצם בריאת העולם.
כאילו לא נברא לכתחילה העולם אלא על מנת שבסוף המסע יגיע "לפירקו" בגאולה השלמה שתחבר אלוהים ואדם.
של : ה' אחד ושמו אחד.
לפיכך ייחסה התורה הגם שבדיעבד את נזרה ההוויתי של הבריאה - השבת.
גם ליציאת מצרים .
ו"משנפחה" בה בשבת אותה הרוח הרוחנית המיוחדת והמשלימה אותה של הגאולה באמצעות יציאת מצרים, בבחינת נשמה לגוף, השתכללה מימלא השבת להיותה : "שבת הגדול".
שבת הגדול במובן זה, שהיא השבת הופכת רלוונטית לפי שעה ולו פעם בשנה להיותה שבת גאולית של כל העולם הגדול .כביכול כל האנושות כולה הופכת גם לעם גדול אחד
וכן "שבת הגדול במובן נוסף של:
"שיבת הגדול"
ושבה "הגדול" הקב"ה ,שב להיות האלוהים של כולם
