בס"ד.
"וישמע יתרו...".: לא בכדי פרשה מיוחדת וסגולית , נקראה על שמו של זה. חשוב לעמוד בעיון עמוק על הפתיח של הפרשה ובפרט על המילה הראשונה : "וישמע" . המילה וישמע מרמזת על שלבים קודמים על המשכיות של תהליך, על תמורות . על הבנה טוטלית יותר, שהיתה חסרה קודם לכן .ואשר הלכה והתגבשה.
יתרו קודם לכן , במהלך ויכוחיו הרבים עם משה, סירב כביכול לשמוע - להבין, כי אך ה' בלבדו הוא האלוקים.
יתרו ומשה היו "צמד" של ניצוצות טנדו. ביניהם ניטש ויכוח מהותי בעיקר ובניספחיו. יתרו שהיה כהן מדין תרתי משמע. כלומר גם פילוסוף של משפט.
היה ידוע ומפורסם בדורו ובמחוזותיו . כבר עם ההתחכחות הראשונה עם משה ביקש יתרו להגיע להסכמה עם משה כי יש ולגיטימי הדבר כי קיימים לכאורה מספר ישויות או כוחות אלוקיים וכי בצד האלוקים שמשה הרבה לדבר עליו, יש גם את : "היתר" וכן יש לכבד לפי הענין את כולם ולכן נקרא שמו : "יתרו" לאמור אשר עמד כביכול שיש אלוקים נוספים בבחינת : "יתר" .
אם כן , כשנאמר וישמע יתרו, התורה מבקשת לרמז, כי זה, הבין סוף סוף כי טעה באותם ויכוחים מרים עם משה.
המתחייב מכך, הינו קודם לכל לחזור ולתקן את כל הקלקולים אשר יתרו קילקל , בכך שסבר כי אלוקיו של משה אינו האלוק הבלעדי והיחידי.
קלקול ראשוני וחשוב, הוא להשיב את שלום הבית של משה ואשתו על כנו. . לא בכדי מצינו כי לשמו של יתרו חזור ושנו הוסף התואר : "חותן משה" בצד התואר של : "כהן מדיין" . ואכן שני תארים אלו באו לרמז על תכליתו הפרקטית פונקציונאלית של יתרו בפרשה. היה לו לתקן את כל הקלקולים בשתי הכותרים : מחד "חותן משה" ומאידך "כהן מדיי" - פילוסוף של משפט.
ואל לנו לטעות. בסדרי העדיפות מופיע דווקא התפקיד הראשון של המשיב שלום הבית על כנו [ "חותן משה"] . ענין זה גם מופיע מבחינת סדר הכתובים בראש . שוב מוצאים אנו , כי שלום הבית חשוב לקב"ה אפילו יותר משמו שהפעם הוא אך אחד בעולם .
ענין זה של שלום הבית של יתרו משום מה הוזנח ולא קיבל את ביטויו הרעיוני הראוי בפרשנות ובדרש . הדברים מוערים משום שבפרשיה זו יש לכאורה יסודות פרשניים גולמים המחכים לשעתם בעיקר בעניני נישואין וגירושין.
נשוב לענינינו , לאחר ששמע יתרו במובן התודעתי הנ"ל , הוא מיהר ובא להודות בפני בר הפלוגתא שלו כי אין גדול כה' וכן ל"קבור" בקבורה מכובדת, סופית ומהותית את התואר : "כהן מדיין" - כהן של משפט.
והכל לא לפני שינסה לתרום לחקוק בכותל המזרח של משפט האמת את חלקו הטכני - הדיוני . שהרי על מהות אין יותר מה לדבר ..
ולכן אם נעיין בכתוב בשלב מסויים בהמשך, כינוי זה של : "כהן מדיין" , נעלם כלא היה. ובכך מגיעים אנו לצד האחר של מיצוי שמו : "יתרו" לאמור נותר בו מכל חכמת המשפט שהיתה בו, אך חוכמת הפרוצדורה שלעולם אין היא יכולה לסתור מהות של תורת אמת. . זו הסיבה שגם עצתו הטכנית ניתנה תחת הכותרת של "חותן משה" בלבד.
אם כן, יתרו זכה שפרשה תקרא על שמו משתי טעמים אחת מהותית מועדפת ואחת פרוצדורלית משנית יחסית. . שלום הביית שבו נקט כצעד ראשון של הכרה באלוקי ישראל, הוא גם אשר חקק היסטורית- תורנית בצד שמו את התואר לנצח : "חותן משה" .
בויכוחים הרבים והמרים שהיו ביניהם בטרם יצא משה למצרים . הבטיח משה ליתרו, כי לא רק שעם ישראל יצא ממצרים אלא שהוא יתרו עוד יבוא לבקר אותו בהר האלוקים כשכל עם ישראל חונה כאחד נגד ההר. והכל להיווכח כי עם ישראל לא רק הצליח לצאת ממצרים אלא שהולך הוא גם לקבל תורת אמת, שתקעקע את כל מהות אמונתו . לכן מדקדק המקרא להוסיף לאמור : "אשר הוא חונה הר האלוקים" .
יתרו גרם לשילוחיה של ציפורה לכן מדקדק המקרא גם להוסיף ולרמז לאמור : "לאחר שילוחיה" . לא רק זאת, יתרו זה שמנע ממשה את המילה לבכורו. הוא עשה עימו כעין פשרה הבכור לאימו ועל פי אמונתה - אמונתו של יתרו, לא יהא נימול. הצעיר שלאחריו יהא לאביו ויהא נימול וכך משה הפך בהמשך : "חתן למולות", ורק כשהקב"ה ביקש לרמז כי אין לעסוק בשליחות של גאולת ישראל, ללא יסוד הברית, ציפורה הבינה מאיליה את אשר היא צריכה למהר לתקן ולעשות. . ולא רק זאת לאחר שילוחיה הוסיף יתרו ושינה גם את שמות ילדיה, לשמות לועזיים ורק לאחר שהשיבם עם אימם ובמסגרת שלום הבית, חזר וקרא להם בשמם . זו הסיבה שהכתוב חוזר ולא רק מזכיר שמותיהם אלא מוסיף מחדש שוב את הרקע. .
ועתה בואו וראו מעלת שלום הביית שהוא אפילו קודם למתן תורה וזה ביסוד הערך המוסף, שהתורה ביקשה לחדד בכך, שאותה פרשה של מתן תורה נקראה : "יתרו" ולא כל שם אחר שיש בו להצביע דווקא על מתן תורה.
אבל כבר אמרנ,ו כי ישנה עוד סיבה אומנם משנית שיתרו זכה שפרשה תקרא בשמו וכאמור לא סתם פרשה. יתרו שכאמור היה פילוסוף ידוע של משפט, הבין בחוש המקצועי שלו וכבר ממבט ראשון שמשה מנסה לרבע את המעגל לשמש בעת ובעונה בשתי פונקציות גם "נביא" וגם "שופט" . והרי שופט אין לו אלא מה שעיניו רואות ומלאכתו לא בשמים אך בארץ. ונביא רואה גם בעיניים אחרות של והמשפט לאלוקים הוא . לא שמשה לא היה ער לחוסר האפשרות לשלב לאורך זמן בין השניים, אך סבר כי כל עוד לענין זה לא קיבל הוראה ישירה מה', יש לו לכאורה להמשיך במצב הקיים .
הרבותא שיתרו בא להוסיף ולרבות ואשר יש לה משמעות וביתר שאת גם לימינו , כי ישנם יסודות בחוכמת המשפט שלא צריך לאלוקים או לתורתו על מנת להנהיגם ולקיימם . מערכת הררכית , מסודרת של משפט ואשר שופטיה רגליהם כמו ראשם יהיו אך בקרקע ולא בשמים, הינו יסוד מוסד של משפט ששום אמירה המתיימרת להיו אלוקית, לא יכולה לפגום בה. הביטוי המשפט לאלוקים הוא בא קודם כל לבטא כי האמת ומשפט צדק הם אושיות של האלוקות והאלוקות לעולם אינה מוותרת עליהם. וכי על בני האדם לשפוט בדרכם הארצית ועל פי כלליה ומגבלותיה . כל סטיה ועיוות מימלא יתוקנו במסגרת השיורית של המשפט השממי..
ענין זה, חשוב היה שיתברר ויועבר כמסר ודווקא, בטרם מתן תורה [ לפחות לפי סדר הכתובים].
זו הסיבה שלמרות שיתרו מעיר : "וציווך אלוקים" . משה אפילו לא טורח לשאול את הקב"ה אלא מיד ניגש לביצוע. זו גם כנראה הסיבה הנוספת שבפרשה הבאה מונחת המהות של המשפט ["ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"] וכאמור לא לפני שהמסגרת הטכנית פונקציונאלית שרירה וקיימת ודווקא מגדר חכמת האדם באשר הוא אדם.
