בס"ד.
הביטוי היחודי והחד פעמי במקרא : "נבוב לוחות" נאמר אך ורק לגבי מזבח העולה . [מזבח הקטורת שעותר בזר זהב ויוחד לו הביטוי היותר משוכלל : "קודק קודשים לה'" והכל לא בכדי ]
והשא' מדוע. ועוד שאילות : מדוע ביטוי יחודי זה מופיע לכאורה שלא במקומו הטבעי בתיאור השוטף שלעיל אלא נשרך בסוף. ולא עוד אלא, שנסמך לו הביטוי המשמעותי : "כאשר הוראת בהר כן עשו" . ובכלל מדוע לא התמיד הכתוב, בגוף שני ביחס למשדה כמו שנאמר לעיל נבוב לוחות תעשה אותו [למשה] למה סיים : "וכן יעשו" ובלשון עתיד. כל השאילות הנ"ל מובילות לאותו המקום והענין הכתוב מבקש באלף רמזים לרמוז מסר איסטרטגי , שאי אפשר היה בגלל אי כשירות העת וחולשת הדורות לומר אותו בפה מלא באופן ישיר. העמיד המקרא זה לעומת זה את ה"ארון" ואת "מזבח העולה". בראשון "יכנסו" פיזית לוחות העדות והברית ובשני לא יכנסו בו לעולם הלוחות באופן רעיוני. הוא, מראשית בריאתו היה נבוב לוחות, כלומר נטול מסרים ערכיים איסטרטגיים כ"גלום" בלוחות . המזבח היה ונשאר ריק מהלוחות , נטול מעריכיהם . משמעות הדברים ברורה לכאורה .: תורת הקורבנות בניגוד לסממנים האחרים -רוחניים - כמו מזבח הקטורת . היתה ונותרה לשעתה בהתאם לצרכיהם של אותם דורות ראשונים. לעתיד הזה ולעתיד לבוא , לא נזקק להם ולא נצטרך אותם.
לא בכדי בין ה"ארון"- משכן הלוחות ו"המזבח" [שלא בכדי גם הוגלה לחצר המשכן] חוצץ לדורות עולם :"מזבח הקטורת שעותר בזר זהב, ושפולחנו של זה, כרוך גם בהעלאת - אור התמיד שבמנורה. הינה כי כן, אורה הזך של הגאולה העתידית לא נצרך לכל אותו פולחן מיותר .. האנרגיה אמורה מימלא להיות מתועלת לאפיקים מועילים ורלוונתיים יותר - תועלת האדם וכל אדם באשר הוא אדם
הינה כי כן הלוחות שבארון , שום דבר מהם לא הוטמע באותו מזבח שבחצר ואשר מיסודו נבנה כנבוב מהם מהלוחות ...] לא בכדי גם נאמר לכתחילה : "תעשה אותו ובסוף : "כן יעשו". רמז לבני ישראל שבעתיד יצקו תוכן מוכמן זה . ראה גם דבר תורה נוסף על "הלוחות"
משה אהרון
