בס"ד.
להוותינו, תורת האיזונים , המשקלים והפרופורציות, עוותה ביהדות. התפיסה האינסטנקטיבית הפולחנית, שהיתה חייבת להתמודד עם הסביבה בכליה שלה, חייבה לברוח ככל האפשר, מ ה "אדם", למופשט ולערטילאי, כחלק מהוויה אלוקית נעלמת ובלתי נתפסת במוחש . וליחס את כל האידיאלים, הפולחניים, הפוטנציאליים בקו ישר עם מהות האלוקות, תוך פסיחה על מהות הביניים.
ולא היא!
תורת ישראל, בנויה על אדנים, ונדבכים, הקשורים זה בזה, כל מגדל הערכים הגבוה שנבנה על המסד לתלפיות, אינו אלא בעבור המסד הראשוני ביותר : " האדם" והביטוי : "זה כל האדם", אינו אלא משקף את האמיתה שאין בלתה , כי כל ההויה נוצרה ומתקימת אך בעבור האדם באשר הוא אדם.., יתר על כן כפי שניווכח בהמשך,"קיומו" של האל עלי אדמות נכרך בגורל תדמיתו - האדם שהרי ה"אמונה" טפלה ל"צדקה"
הקב"ה אינו נצרך ואינו נזקק, ללהקות של ממלמלים תהילות ותשבחות כל היום. הוא לכתחילה ביקש ומבקש להאיר עולמו באור יקרות של חסד , בתרגום תורתו לכלל מעשה של טוב בלבד ודוקא בין אדם לאדם וללא כל הבדל .
מהותה של האלוקות, הינה אור של אין סוף וטוב אין סופי ומוחלט [ התלוי בחלקו באדם] , המחפש התגשמות ריאלית בזה העולם שנברא.. כך שתורת ישראל, על רגל אחת הינה : "ואהבת לריעך כמוך " ומעל ערך זה : "ואהבת לו כמוך " - [לגר].. זה לא כלל גדול בתורה , זה כל התורה כולה..
כל עוד, אושיית יסוד זו, לא תופנם ולא תחלחל , היהדות תמשיך לדשדש בפולחניות עקרה ואף תגיע למחוזות שלא ניתן לשערם [ בנוסח איראן ובנותיה].
זה גם שורש הביטוי : ה"ישר והטוב". ואשר גם קשור לשם יעודינו : "ישראל". הדבר הכי מתבקש לעשות "ישר" עם האל . האל אינו נזקק לטובה כל שהיא מהאדם רק "ישר" והישר של האל : "ישראל" הוא עשיית הטוב לזולתך . זהו יעודנו כעם ישראל, האמור לשאת מסר חשוב זה, לאנושות כולה.
לדברים האמורים אינדיקציות רבות במקרא. אלא שלמרבה הצער, כיווני חשיבה דוקרינריים של הפרדה בין היהודי לסתם אדם, יצרו קונסטרטקציות אנומליות ומבהילות. האדם בכלל כמושג של אושיה קודם למושג יהודי. מהותו של ה"אדם", בלוא כל קשר ל"שיכלול" של: העברי או היהודי מעוגן , בזו העדיפות,עוד ב"מסד", בספר בראשית. והוא גם המסד כאמור לכל החומשים האחרים על כל תכניהם. ועל כן גם שמו של ספר בראשית הינו גם : "ספר הישר"
גם הדימוי של תדמית וצלם קשור בכך. נתכוננה כוונה אלוקית מפורשת לעשות השוואה מוחלטת בין אלוקים ואדם כך שההאדם ישמש צילו המוחש של האלוקים הנעלם תדיר - עלי אדמות. עד כי האלוקים לכתחילה בחר לשהות תמיד בצל ותחת זאת, להעמיד צלם בעולם, כצלמו וכמוהו ממש . עד כי בקש להבהיר, כי הרלוונתיות היחידה הינה, המושא - האדם .כך שכל עבודת האלוקים ,אינה אלא האדם וטובתו
מכאן יובן גם המנדט החזוני לאברהם שכל הברית עימו .למען ועל מנת, שבניו ישאו הבשורה לעולם של "צדקה ומשפט". וכן ונברכו בך כל גויי הארץ" .
זו גם הסיבה, מדוע "האמונה" הכי עזה של אברהם בה´ ,אינה נחשבת- משתכללת ,אלא כמפרעה של "צדקה" והיא נחותה ממנה שנאמר : "ויאמן בה´ ויחשביה לו צדקה"
