"אם חבל תחבול שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו:כי היא כסותה לבדה .היא שמלתו לעורו. במה ישכב...."
""
בושה, בושה אומר הקב"ה ומטיח בנושה שירד לאותן תהומות של למשכן שמלת החייב שהיא לעורו ובכך מקיים "חבול תחבול" שהוא מחבל גם בעליונים וגם בתחתונים.
והוא הקב"ה מסיים את פנייתו האישית לכל נושה שכזה, במנעד צלילים שבן נזיפה חמורה לתחינה אלוקית נשגבה. : במה ישכב ?. במה ישכב ! . מי שאוזניו כרויות ומכויילות לתדר הזה יודע וחש עד כמה שתי מילים אלו : "במה ישכב", לאיזה תהומות הן חודרות ואיזה תמורות הן מחוללות.... והזוכר לתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
