בס"ד
אמר לו משה לקב"ה, היה לך ליתן בידי לוח אחד, שיהא רץ בו הקורא , שהדברים בו יהיו שלובים וכרוכים זה בזה והאבן תהא בו אחת והמכתב יהיה בו אחד, שלא יהא חלילה הצלם מכאן ושמך יתברך מכאן.
השיבו הקב"ה, כי הלוחות דווקא בשניים, ליתן לו לאדם את מלאכת החיבור לכלל אחד של כל העולמות. לזווג שם אלוקות של בריאה לשם הוויה של גאולה
הוסיף והקשה משה רעיא מהימנא, שמא גם בלוח השני יהא למצער, נכתב שמך הקדוש ולא יהא הוא חלילה אך כמדרגות של שלילה .
הוסיף והשיבו הקב"ה, כי היא הנותנת, כי ניתנה עוד בידי האדם הזכות העליונה לקדש שם ה"אל" בעולם בהמנעות מהרע. בהפיכת ה"לא" -ל"אל" וכן להוסיף ולשכלל, בגיבוש וחיבור כל שמות האלוקות עלי האדמות , שתשתכלל הבריאה לכלל גאולה נכספת בעולם
וכך כל אימת, שהאדם בולם עצמו ונמנע מהרע הופך הוא מניה וביה את המילה: "לא" ל "אל". וכשהוא מוסיף ועושה אך טוב, מקדש הוא בעולם גם שם של הוויה .
וכך כשהאדם מקיים את שני הלוחות כאחד מחבר הוא שם "אלוקים" לשם "הוויה" , מחבר הוא אלוקות של "בריאה" עם השגחה מידית של "הוויה", באותו הצירוף הנכסף, שיש בו להביא גאולה לעולם
