אין לי ספק, שעל יצירה ספרותית הראויה להיקרא בשמה, להיות כתובה, ברמה ספרותית גבוהה, המצטיינת בממשיות ובעושר מילולי. נשאלת שאלה: למה ליצור דברים, המבוססים על אוצר המילים, שלא לכל אחד מוכרות ומובנות? תשובתי, היא פשוטה: למשורר או סופר, יש תפקיד מאוד חשוב: להעשיר ולהרחיב את שפתם ואת אוצרם המילולי של הקוראים הפוטנציאליים. ולכן, באם אדם יוצר בתחום ספרותי כלשהו, יפשט את שפת - הביטוי שלו, תוך ניסיון לכופף את יצירתו, לרמת הקורא הממוצע ( מה שנקרא איש - רחוב), משמע שבמקרה כזה, המשורר או הסופר, ייכשל במילוי תפקידו, כמעשירה ומחדשה של שפתו של ההמון. אביא לכם למשל, את המצב עם הוראת - עברית בבתי - ספר בתקופה המודרנית. הרי, לא סוד, כי היום רוב - רובו של הנוער הישראלי אינו מדבר או כותב עברית נכונה; לא סוד, שישראלי ממוצע, מסתפק היום, בידע בסיסי של השפה ואינו חש את הצורך, להעמיק בגילוי - רזיה הספרותיים ובעלי רמה היותר גבוהה מהממוצעת. לדעתי, הסיבה לכך, נעוצה במגמתם של רוב יוצרים מודרניים, לפשט ו"להקל" את העושר המילולי של יצירותיהם, כדי מה שנקרא: "לא לפגר" אחר הזרם הכללי של וויתור על יסודות ספרותיים ויפים, של העברית. והנה לכם, אבסורד! משוררים וסופרים מודרניים, שמתפקידם הראשון במעלה, בדיוק כמו בתקופות קודמות, ללמד ולהעשיר את עושרם הלשוני של אנשים, במקום - זאת נסחפים בעצמם, אחר הרמה הקלוקלת המאפיינת את דיבורו של הרחוב הישראלי. הסופרים, שצריכים לתקן; לשפר ובסופו של דבר, להוות דוגמא, בעצמם עושים שגיאות ומשתמשים בשפה של הרחוב. לסיכומו של דבר, ברצוני להדגיש פעם נוספת, כי בשום פנים ואופן, אסור ליוצרי ספרות, להסחף אחר הזרם הכללי של הרחוב; על הסופרים והמשוררים, ביצירותיהם; בעושר המילולי שלהם; בערכים שהם מנסים לנטוע בין שורות - יצירתם, להוות דוגמא למופת, כדי שההמונים ילמדו ממנה, את יופיה ואת עושרה האמיתיים של השפה. בכבוד רב! שמואל ירושלמי - משורר ופעיל - ציבור