ישיבה רגילה, על כיסא נח כשהקולות מבחוץ שוברים את הדממה. והעיפרון רוצה ולא יכול והראש עמוס מידיי רוצה לספר אך שותק. והים גועש כמו הדם שבגופי. וזו אהבה- לא פשוטה אהבה שהיא חלק ממני, וכאב גדול פי כמה כשהעיפרון רוצה ולא יכול והיד דוממת במקום. וזו אהבה- לא פשוטה אהבה שהיא חלק ממני, שבלעדיה חיי רקים.