בניצנוץ עיניי החיוך שלך אליי, יש-
סיכוי
להתרגש שוב מירושלים בגשמיה
לשמוע דורבנים מהלכים מול,
להעז ולהסתכל בעיניים
זה אותו הסיכוי שנכרך סביב כפות רגליי
וממלא אותי אימה.
יש לי הרבה לאבד
לטוב שאתה
הרבה ללמוד, לשכוח, להתחיל
להרשות לעצמי (להכיל)
אותך.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מבין השורות מצטעקת אזהרה, החג נדמה כרלוונטי מאי-פעם. חסרת פה, יאיר :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים (ורק הסוף קשה לי) [ליצירה]
- [ליצירה] אתה צודק, זה באמת לא קל לקבל ביקורת. המיגננה הטובה ביותר לאגו היא תקיפה. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני באוהבים. עד השורה האחרונה יש קצב מהיר, עולה מין התרגשות, וזו האחרונה מרסקת אותה. הייתי מעדיפה סיום מוחץ יותר, רגע שיא :-) [ליצירה]
- [ליצירה] השורה "כתבי גם אם אין לך עט" מטופשת בעיניי.. מזכירה זכרונות שילדים כותבים בסוף שנה, מז'אנר "על החלון ישבתי". [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נהדר ע ם משמעויות עמוקות. [ליצירה]
- [ליצירה] "מחשוף ומשאלה צנועה"- מעולה! מין מיקטע מהורהר שמתאר עלילה ספציפית ומציאות כללית באותה מידה, זה נעים. [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת. "כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.). "התעכבות"? אולי עיכוב. החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה. [ליצירה]
- [ליצירה] מרויירות= כמו ריר הנוזל מן הפה [ליצירה]
- [ליצירה] מתגלגל בעוצמה עד לשיא הברור, פשוט ומרשים. [ליצירה]
תגובות