"ראש עולה אחרון"
כך אומרת המדריכה ליוגה
ואילו אני-
זוקרת קודקוד לפני הכל
ומכוונת איבריי להתמסר לשליטתו
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בכל שורה אני טועה לחשוב שהתקרבתי למחשבות שלך, ומתרחקת בחזרה בשורה שאחריה. אני קוראת אותך לאט. וכמה פעמים. ושתיקות..הן נשק אכזר. שמעי מציידת מיומנת. [ליצירה]
- [ליצירה] כשהבטחת לי אירוסים ציפיתי למשהו קצת שונה :-) ספר לנו איפה צולם? [ליצירה]
- [ליצירה] מוגש כשירות לציבור? [ליצירה]
- [ליצירה] כי לפגוע בשמאלני מתל אביב זה בסדר? [ליצירה]
- [ליצירה] זה התחיל יפה וזורם ("אני חושב שכשמוזה בורחת לי, אני בטח נושם ממש הרבה מילים") אבל הסיום.. כאילו לא קשור להתחלה, כאילו נכתב בזמן אחר, בהלך רוח שונה. [ליצירה]
- [ליצירה] <פעורת פה> שיר חזק.ישר לבטן. והתחושה מוכרת, אך חריפה מתמיד. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל גם את התחמקת ממבט באותה מידה?.. בכולופן, מזדהה מאוד עם התחושה. [ליצירה]
- [ליצירה] סתמי לטעמי. לא מצאתי כאן שום אמירה אוונגרדית או עניין ספרותי. [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית, חושבת שיש להשיב לכל אדם בצורה נאותה. שנית וקונקרטית , שלוש התקופות עולות בבירור מהשיר, העניין הוא לא בתוכן, אלא בעיצובו. החרוזים נדמים מאולצים (עטו-איתו) וחלק מהמילים מפריעות לזרימה ("נמרח"?!) . אני אישית גם לא מחבבת שימוש במושגים קלישאתיים ונפוצים ("יקרת לי מחיי" "אצעד אל השקיעה"), חושבת שמשורר צריך להמציא חדשים משלו. אבל זו רק אני :-) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נהדר ע ם משמעויות עמוקות. [ליצירה]
תגובות