אביאל היה המום מהדרך בה השיחה הסתיימה. הוא נשאר ער עד השעות המאוחרות של הלילה, בניסיון להבין את שאירע – האם הוא יכל לעשות דבר מה בצורה יותר ראויה, והאם ניתן לתקן את המעוות. הוא קיבל שתי החלטות חשובות – הראשונה, לנסוע לפוש בביתו בשבת, על מנת להירגע מכל המהומה; והשנייה, להתקשר למחרת בבוקר לאודליה ולהתנצל בפניה.

לאחר תפילת שחרית, הוא התקשר לאמו, והודיע לה כי בכוונתו לשוב לביתו לקראת שבת. אמו שאלה אם דבר מה אירע, אך הוא השיב בשלילה.

לאחר שיחתו עם אמו, הוא התקשר אל אודליה, אך זו לא ענתה לטלפון. הוא השאיר הודעה בה נאמר: "אודליה יקירתי, התקשרתי ולא ענית. מגיעה לך התנצלות, והייתי רוצה לעשות זאת באופן אישי, אז אם תואילי להתקשר חזרה – אודה לך מאוד." 

לאחר ניסיון ההתנצלות, קרא אביאל שניים מקרא ואחד תרגום, ולאחר מכן נסע לביתו. בביתו הוא עסק בניקיון הבית, ואף גיהץ מספר חולצות. כשעה לפני כניסת השבת, נכנס למקלחת, קרא את שיר השירים, והלך לבית הכנסת להתפלל מנחה וערבית.

לאחר התפילה, והסעודה שהתארכה יתר על המידה, עמד הרב אברהם יצחק לדרוש את דרשתו הקבועה, כאשר אשתו העירה לו: "השעה כבר מאוחרת, אז נראה לי שכדאי שתקצר בדרשה." הרב נענה לבקשתה והצהיר: "אמא בקשה יפה, אז במקום דרשה רגילה, אני פשוט אחזור ואשנן יסודות פשוטים שכולנו מכירים."

לאחר מכן, נשא הרב דרשה קצרה, וכה אמר:

"העולם רגילים לצטט משפט מופלא שאמר הרב מאיר בר אילן זכרונו לברכה: ´ארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי תורת ישראל.´ המשפט הזה מתייחס לשלושת אבני היסוד של ´ארץ ישראל´, ´עם ישראל´ ו´תורת ישראל´. ואנחנו צריכים לעמוד על היחס ביניהם.

אם יש לנו מציאות שהתורה איננה בארץ ישראל, אומרים חז"ל במסכת חגיגה: ´כיון שגלו ישראל ממקומן – אין לך ביטול תורה גדול מזה´. יכולים להיות מאות ישיבות בחו"ל, שלומדים בהם כל היום וכל הלילה גמרא, אבל אם התורה איננה בארץ ישראל, היא איננה אותה תורה – וזה ביטול תורה. שאין גדול ממנו.

אז אנחנו רואים שהתורה ללא ארץ ישראל יורדת ממעלתה, ומה קורה לעם?

הרמב"ם בספר המצוות, מבאר שמצות העשה של קידוש החודש ניתנת להיעשות אך ורק בארץ ישראל, ומוסיף ואומר: ´והנני מוסיף לך בו באור, אלו הנחנו למשל, שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל´ ומייד מסייג הרמב"ם את דבריו, ומבהיר שהשאלה היא היפותטית, כי ´חלילה לא-ל מלעשות זאת, לפי שכבר הבטיח שלא ימחה ולא ישרש את שארית האומה לגמרי.´ יכולים להיות מיליוני יהודים בחו"ל, אבל אם אין אף יהודי בארץ ישראל, זה מצב שאיננו אפשרי, כי ד´ הבטיח לנו שעם ישראל יתקיים לנצח, וגם אם יהיו מיליארד יהודים בחו"ל הם רק קיבוץ של פרטים מעם ישראל, הם לא מציאות שלימה של עם ישראל.

ואל תחשבו שהרמב"ם היה סתם מרכזניק שהמציא את זה, המקור שלו בדברי חז"ל במסכת הוריות. חז"ל אומרים שם, שאם הורו בית דין הוראה מוטעית ורוב הקהל הלכו על פי הוראתם צריכים להביא ´פר העלם דבר של צבור´; ואיך מונים את הקהל? ´הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל´ ואלה שבחו"ל אינם נחשבים כחלק מן המניין, והם לומדים זאת שם מפסוק מפורש בעניין החג שעשה שלמה בעת חנוכת בית המקדש.

כשיש תורה בלי ארץ ישראל – זו אינה אותה תורה, וכשיש אנשים מעם ישראל בלי ארץ ישראל – הם רק פרטים ולא עם ישראל השלם. ומה קורה עם ארץ ישראל? לא מצאנו מקור שבו מדובר שארץ ישראל יורדת ממדרגתה הרוחנית, כשעם ישראל לא נמצא בתוכה, או כשהתורה איננה נלמדת בה. ישנם דינים מסוימים שקשורים בשאלה האם ´רוב יושביה עליה´ או לא, אבל הארץ בעצמה נשארת בקדושתה.

מכאן שהדבר הכי חשוב במעלה – הוא ארץ ישראל.

וישנה עוד ראיה פשוטה, שכתובה בפשטי המקראות.

הדיבור הראשון אל אברהם אבינו הוא בנוגע לארץ ישראל – ´ויאמר ד´ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך´.

הדיבור הראשון אל יצחק אבינו הוא בנוגע לארץ ישראל – ´וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה, וירא אליו ד´, ויאמר: אל תרד מצרימה, שכן בארץ אשר אמר אליך. גור בארץ הזאת, ואהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך.´  

הדיבור הראשון אל יעקב אבינו הוא בנוגע לארץ ישראל –  ´והנה ד´ ניצב עליו ויאמר: אני ד´ אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק, הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך.´

ונחשו מה הדיבור הראשון אל משה רבנו? שוב ארץ ישראל – ´ויאמר ד´: ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, כי ידעתי את מכאביו. וארד להצילו מיד מצרים, ולהעלותו מן הארץ ההיא, אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש, אל מקום הכנעני והחתי והאמורי והפריזי והחווי והיבוסי.´

ואצל יהושע בן נון מצאנו חזרה על התבנית, והדיבור הראשון של ד´ עמו הוא בנוגע לארץ ישראל – ´ויאמר ד´ אל יהושע בן נון משרת משה לאמר: משה עבדי מת, ועתה קום עבר את הירדן הזה, אתה וכל העם הזה, אל הארץ אשר אנכי נתן להם לבני ישראל. כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו, לכם נתתיו, כאשר דברתי אל משה. מהמדבר והלבנון הזה, ועד הנהר הגדול נהר פרת, כל ארץ החתים, ועד הים הגדול מבוא השמש, יהיה גבולכם.´

הדיבור הראשון של ד´ אל אבות האומה, הוא בהקשר לארץ ישראל. כי היא העיקר. וגם משה רבנו – לפני פטירתו – בקשתו היחידה היא שיזכה להיכנס לארץ ישראל. ועצם התחלת התורה בתיאור מעשה הבריאה, היא ללמד אותנו על השייכות של ארץ ישראל לעם ישראל, כפי שאומרים חז"ל במדרש הידוע המובא ברש"י הראשון על התורה.

ולכן מלמדים אותנו חז"ל בספרי ובתוספתא: ´ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות.´

יהי רצון שנזכה לקיים את המצווה, לשלוט בכל מרחבי ארץ חיינו וליישב אותם, במהרה בימינו."

לאחר דרשה זו, וחזרה בסיסית זו על היסודות הפשוטים, ברכו בני המשפחה את ברכת המזון, ואביגיל התפנתה להצקה הרגילה לאביאל:

-         "פזרו... מאז שהגעת הביתה אני מחכה לעדכון בנוגע ל´מתוקה מדבש´..."

-         "חז"ל מלמדים אותנו, ש´נשים עם בפני עצמן הן´, מאידך גיסא חז"ל מלמדים אותנו ש´אי אפשר לאיש בלא אישה ואי אפשר לאישה בלא איש´. אז אמנם הנשים הן זן מיוחד ומסובך, אבל אנחנו זקוקים לכן."

-         "אתה מדבר בחידות..." – אמרה אביגיל – "אולי תשתף אותי במה שקרה?"

-         "היתה לנו איזו מריבה קטנה, לא משהו רציני, ואני התקשרתי אליה הבוקר כדי להתנצל, אבל לאחר מספר צלצולים הגעתי לתא הקולי, והיא עוד לא חזרה אלי – וזה משונה. ואם זה לא רע מספיק – אז בהודעה שהשארתי לה, נפלט מפי הביטוי ´יקירתי´."

-         "אני מקווה שהביטוי היה מכוון אליה..." – אמרה אביגיל וחייכה חיוך רחב.

-         "ברור! אבל לא הייתי צריך לומר אותו, וזה גם מעצבן."

-         "פזרו, יש לי עכשיו דילמה לא פשוטה."

-         "מהי?"

-         "האם לצחוק עליך בכינוי הרגיל, של ´מתוקה מדבש´, או לשדרג אותה ל´יקירתך´?"

-         אביאל צחק והשיב: "מה שבא לך."

-         "וברצינות, יש לנו צורך לקבל מחמאות ולשמוע מילות חיבה."

-         "אני לא מרגיש צורך כזה!" – אמר אביאל.

-         "כשאני אומרת ´לנו´ אני מתכוונת לנשים, הגברים צריכים דברים אחרים לגמרי."

-         "את לא יכולה לצפות ממני לקרוא בכינויי חיבה לבחורה שאינני נשוי לה!"

-         "פזרו! אתה יכול לרצות לעשות מה שבא לך, אבל אתה תקרא לבחורה שאיתה תתחתן בכינויי חיבה, ויכול להיות שלעוד כמה בדרך. אתה תקרא לה ´יקירתי´ והיא תקרא לך ´מותק´, ואם היא בחורה מתוקה – שאני בהחלט מקווה שגיסתי תהיה כזאת – היא תאמר לך: ´אבצ´וק, אתה כזה מותק, אני יכולה לקרוא לך מותק?´ ואתה תסמיק ותאמר: ´כן´, ואז היא תקרא לך כל הזמן ´מותק´."

-         "הפנטזיות יפות לך..."

-         "תשתוק רגע ותקשיב. אין מצב שאתה מתארס עם בחורה לפני שאתה אומר לה שאתה אוהב אותה, זה פשוט לא יקרה. בעצם – זה יכול לקרות, אם היא לא שפויה, במקרה כזה אני אאלץ להרוג אותך, כדי שלא תעשה בושות למשפחה, והבעיה תיפתר."

-         "למה בדיוק אני צריך לומר לבחורה שאני אוהב אותה לפני שהיא תתארס איתי?"

-         "כי רגשות זה חלק מהעניין, וחשוב שהם יתפתחו כמו שצריך, כדי שתוכלו לבנות עליהם בסיס יציב לנישואים. תאמין לי פזרו, אני יודעת על מה אני מדברת, אני חכמה הרבה מעבר למצופה מבחורה בגילי..."

-         "את גם ענוותנית."

-         "נכון, ואני אפילו יודעת מה פירוש המילה ´ענוותנית´." – אמרה אביגיל וחייכה חיוך רחב. – "ולגבי ´יקירתך´... בעצם אני חושבת שאדבק ב´מתוקה מדבש´ – זה יותר יביך אותך... – לגבי ´מתוקה מדבש´ אין לך מה לדאוג: אם היא רואה איזה בחור מתוק וחמוד אתה, אין מצב שהיא נוטשת את הספינה; ואם היא לא רואה... אם היא לא רואה שאתה תעניק לה חום ואהבה בצורה שהיא לא יכולה לדמיין, אז היא פשוט לא שווה אותך, ואתה צריך לברך: ´ברוך שפטרנו´."

לאחר דברי העידוד האלה, הלך אביאל ולמד עד שהגיע זמנו להיכנס למיטתו ולנסות להירדם. הוא נרדם בקלות ושנתו ערבה עליו, ובקומו הלך לבית הכנסת והתפלל בכוונה מרובה שחרית ומוסף.

לאחר ארוחת הצהריים, נשא הרב אברהם יצחק דרשה רגילה, ולאחריה הוסיף מעניינא דיומא:

"אנחנו זוכים, ברוך ד´, שבננו השלישי זוכה ללמוד בישיבת מרכז הרב. זו זכות עצומה. שמה המלא של הישיבה הוא ´ישיבת מרכז הרב – יסוד הישיבה המרכזית העולמית לישראל´. הישיבה היתה אמורה להוות את היסוד לישיבה מרכזית עולמית בעלת תוכנית לימודים מקיפה, שמתוארת בבהירות ב´נזיר אחיו´. מי שמעיין שם – נבהל. איך מצפים מבחורים צעירים להקיף את כל התורה כולה, כפי שמתואר שם? אבל צריכים לעשות מאמצים. לצערנו הרב התוכנית המלאה של הישיבה מעולם לא יצא לפועל, ויש לקוות שעוד תצא.

בקיץ של תרפ"ג נוסדה הישיבה בצורה מצומצמת, עם שני בחורים: ר´ אריה בורסקי ור´ שבתי שמואלי זיכרונם לברכה, וברוך ד´ בשנים שחלפו היא עלתה והתרוממה והיוותה את אבן היסוד של התורה בארץ ישראל.

אגב, יש ב´קול צופיך´ עוד דבר נחמד. הרב הנזיר זצ"ל מתאר את פגישתו הראשונית עם מי שתהיה לימים אשתו: ´בת הרב, אז תלמידת הגימנסיה, במידותיה הנאות, קנתה את לבי, לעדי עד.´

יהי רצון שהבן שלנו יזכה בקרוב לפגוש בחורה שתקנה את לבו במידותיה הנאות."

אמו של אביאל הוסיפה: "שתקנה את לבו לעדי עד!"

"כן, את צודקת." – אמר הרב – "שתקנה את לבו לעדי עד."

לאחר ברכת המזון, נח אביאל מעט, התפלל תפילת מנחה, ואכל לבדו סעודה שלישית. הוא נם את תנומת הצהריים, וכשקם מתנומתו הגיע העת לתפילת ערבית.