המכשיר הסלולארי של אודליה צלצל, ועל הצג הופיע השם: "מירבו´ש".

-         "אודטה, מה את חושבת שזה אמור להביע, לשלוח SMS? אני רוצה פירוט מלא!"

-         "אבל אני עייפה" – השיבה אודליה.

-         "נו, זה רק ייקח כמה דקות..." – הפצירה בה מירב – "קודם כל! הכי חשוב – מה לבשת?"

-         "את החולצה שלבשתי באירוסין של נעמי, את החצאית בצבעNavy Blue , ואת העגילים שלבשתי לחתונה של ענבר."

-         "לבשת עגילים?! איזה אומץ אחותי!"

אודליה, נזכרה שהתוכנית המקורית שלה היתה לא ללבוש עגילים, והיא שונתה ללא משים, אבל החליטה לא לספר על כך למירב, מחשש שתושם ללעג. במקום זה השיבה אודליה: 

-         "אם את עוד לא יודעת שאני בחורה אמיצה, את באמת רחפנית..."

-         "אם אנחנו כבר בנושא, הבחור רחפן?"

-         "לא, ברוך ד´, הרגליים שלו נטועות היטב בקרקע."

-         "הוא מצחיק?"

-         "He´s hysterical" – השיבה אודליה.

-         "איזה כיף!" – השיבה מירב, ואחר שאלה: "ואיך הלבוש שלו? הוא נראה כמו שלומפר?"

-         "לא. ברוך ד´, נראה מאוד מסודר. חולצה של שבת עם מכנסיים תואמים."

-         "אז אני מבינה שנהנית..."

-         "אכן כן. סיימנו את השיחה?"

-         "לאאאאאאאאאאא, אני צריכה עוד פרטים" – אמרה מירב, וצחקה בקול.

-         "עוד פרטים... תני לי לחשוב. הוא לא רחפן, ברוך ד´ – אמרתי את זה כבר, לא? – הוא אחד כזה שמתבונן במה שהוא עושה, ולא עושה את זה סתם כי כולם עושים. הוא ממש לומד את פירוש מילות התפילה, ומנסה להבין מה שהוא אומר. והכי חשוב – הוא בלע בשקיקה את המילים שלי. זה ממש כיף כשבחור מקשיב לך!"

-         "שוב קדחת לבחור במוח עם תיאורי הקליר?"

-         "לא הייתי קוראת לזה קדיחה במוח... אבל דיברנו על זה, והוא הקשיב לכל מילה! הוא שאל שאלות, הוא הסיק מסקנות... היה ממש כיף."

-         "אז הבחור לא אסטרונאוט, נראה מסודר, הוא מצחיק, והשיחה זרמה."

-         "כשאת מסכמת את זה, זה נשמע עוד יותר טוב ממה שזה היה..."

-         "זה היה יכול להיות יותר טוב?!" – תמהה מירב – "נשמע כאילו זו היתה פגישה מהסרטים.

-         "כן" – חייכה אודליה לעצמה – "זו באמת היתה פגישה מהסרטים".

-         "ומתי כבר לי תהיה פגישה מהסרטים?"

-         "לא יודעת... את יודעת שאני מתפללת עלייך בכל שמונה עשרה, לזיווג הגון וראוי כמה שיותר מהר, ואני מנסה לשדך לך, לא יודעת מה עוד לעשות..."

-         "גם אני לא. אני כבר על סף ייאוש. לא יודעת מה ד´ רוצה ממני. כמעט לכל החברות יש כבר ילדים, ורק אני עדיין בלחצים של ההמתנה לשיחות טלפון מבחורים."

-         "יהיה טוב, מירב, אני מבטיחה."

-         "זה לא מנחם... אני לא יכולה יותר להתמודד עם זה. זה פשוט יותר מידי."

-         "מה הפתרון? חוץ מלשאת עיניים השמימה, ולומר: ´עזרי מעם ד´ עושה שמים וארץ´, מה עוד אפשר לעשות?"

-         "תמיד אפשר לנתק את החוט..."

-         " ´ מה לאה הלב בלילות לא-שנת, בלילות לא-שנת מה כבד העול. האשלח ידי לנתק החוט, לנתק החוט ולחדול?´ " – התחילה אודליה את הציטוט.

-         ומירב השלימה: " ´אך הבוקר אור; בכנף זכה על חלון חדרי הוא דופק בלאט. לא אשלח היד לנתק החוט. עוד מעט לבי, עוד מעט!´ "

-         "כן, רק שהעוד מעט שרחל דברה עליה, והעוד מעט שאת מדברת עליה – זה לא אותו דבר..."

-         "לפעמים אני כבר לא יודעת..." – אמרה מירב בדכאות רוח.

-         "נו, מירבו´ש, די עם הדיכי, תמרמרי כרחל אמנו, תתפללי כחנה בשילה, ותחכי לו!"

-         "להן לפחות היה בעל לחכות איתו לחסידה... לי אין אפילו את זה. ואני יודעת שעיקר הכמיהה שלי זה לילדים. אבל גם לי יש את החלק בלב שחסר, את הצורך להיות מושלמת בידי האחר."

-         "אנחנו חייבות לשנות נושא בדחיפות, אחרת גם אני אשקע לדיכי איתך, ואז באמת נהיה בצרות..." – אמרה אודליה.

-         " ´בכל מאודך – בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, הוי מודה לו במאוד מאוד.´ אמרו חז"ל..."

-         "זה שינוי נושא?! – אותה גברת בשינוי אדרת."

-         "טוב טוב, נשנה נושא" – אמרה מירב – "מה אורך הזקן של אדון ליצן?"

-         "אני חושבת שבערך עשרה סנטימטרים, משהו כזה."

-         "זקן מכובד. בציציות יש תכלת?"

-         "לא הסתכלתי בכלל אם הציציות בפנים או בחוץ, ככה שאין לי מושג."

-         "אם רואים אותו ברחוב, יודעים שהוא מרכזניק?"

-         "ברור... הוא לא דומה לשום דבר אחר" – הצהירה אודליה.

-         "גם לא לאדם נורמאלי?!" – אמרה מירב בצחוק.

-         "תשמעי... כדי שמרכזניק ייראה כמו אדם נורמאלי, הוא צריך אישה שתעבוד עליו כמו שצריך: על המראה שלו והדיבור ואלף ואחד דברים אחרים."

-         "אז יש הרבה עבודה לפנייך..."

-         "אם אבחר לקחת על עצמי את המשימה..."

-         "ובמקרה כזה, אם תכשלי, אני אכחיש כל קשר אלייך... הודעה זו תשמיד את עצמה תוך חמש שניות..."

-         "ונראה לי, שעלמה זו, תלך לישון עוד חמש שניות..."

-         "לילה טוב, אודטה."

-         "לילה טוב, מירבו´ש."