לאחר תפילת ערבית ואכילה מועטה, התכוון אביאל להתקשר לאודליה; אך כשהדליק את המכשיר הסלולארי – לאחר שזה היה מכובה מחמת התפילה – עלה על הצג מסרון מאודליה, שבו נאמר: "אני רוצה לבלות הערב עם חנה, אז אל תעלב מזה שלא נדבר הערב." אביאל חשב דקה מועטה, ואחר שלח מסרון בחזרה.

אביאל שמח מאוד מזה שהוא יוכל ללמוד בסדר ערב כראוי, מה שהוא לא זכה לו מזה מספר ימים. הוא הלך לספריה והחל ללמוד, אך לאחר מספר דקות לימודו הופרע בידי שיחת טלפון מאחותו הקטנה.

-         "שלום אביגיל."

-         "שלום פזרו."

-         "איך עבר עלייך היום?"

-         "היה נפלא. ואצלך? רגע! אל תגיד לי. תן לי לנחש... ´הודו לד´ כי טוב כי לעולם חסדו´!"

-         "כמובן, זה אי פעם משתנה?!" – שאל אביאל, ובת צחוק על פניו.

-         "למה שזה לא ישתנה?"

-         "אם דבר מסויים הינו אמיתי, מדוע צריך לשנות מהדיבור ולא לנקוט בו?"

-         "טוב... הייתי מבקשת תרגום לעברית מדוברת, אבל אתה בטח תכשל במשימה." – אמרה אביגיל בתרועה ניצחת.

-         "מסתמא... אמרי נא לי, לאיזה צורך התקשרת?"

-         "אני צריכה עצה ממך, והעניין עדין, ואני צריכה שלא תפלוט אותו החוצה תוך כדי דיבור."

-         "אנצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה, בלי נדר."

-         "אז זה הולך ככה..."

-         "כולי אוזן."

-         "בעצם... אתה לא אמור בשעות הערב לדבר בטלפון עם ´מתוקה מדבש´?! איך זה שאתה פנוי?" – שאלה אביגיל.

-         "הערב היתה לה התחייבות קודמת, וממילא נפגשנו בצהריים."

-         "פגישה בצהריים זה יותר רציני מפגישה בערב?"

-         "כל הפגישות הן אותה מידה של רצינות, עד שפוגשים את ההורים..." – השיב אביאל.

-         "הבנתי."

-         "אז לגבי מה התקשרת?"

-         "טוב, אומר לך... אני התחלתי לחשוב על החיים אחרי התיכון."

-         "ו..."

-         "ו... אם אתה לא תפריע לי כל שניה, זה ילך הרבה יותר מהר..."

-         "אז אני אשתוק כמו דג" – אמר אביאל.

-         "יופי. אני איידע אותך מתי שמותר לך לדבר..." – אמרה אביגיל, והמשיכה בתיאור הבעיה – "העניין הוא כזה. מאוד מתאים לי להיות תלמידה שמבריזה משיעורים, אבל ממש לא מתאים לי להיות מורה. אז רציתי לדעת איך אני יכולה לגשת לנושא של אולי ללמוד באוניברסיטה, בלי שאבא יחטוף התקף לב. וכן, כבר מותר לך לדבר..."

-         "מה עם המקצועות הטיפוליים? גם אותם לומדים במכללה, לא?"

-          "אביאל, תקשיב לי ותקשיב לי טוב. אני לא רוצה להיות מטפלת – לא בעזרת חיות, לא בעזרת מוזיקה, ולא בעזרת ירקות... זה פשוט לא אני!"

-         "אז מה את רוצה להיות, דולה?!" – אמר אביאל, שעדיין היה שרוי בנבכי תסבוכתו של אלישע.

-         "טפשון, דולה זה לא מקצוע שלומדים באוניברסיטה."

-         "אז מה את רוצה ללמוד?"

-         "אני לא יודעת, אבל אני יודעת שאני רוצה ללמוד באוניברסיטה. ואחרי שהטלתי את הפצצה הזאת, אני אתן לך זמן לחשוב על הפתרון בזמן שתעזור לי לפתור בעיה יותר קטנה." – אמרה אביגיל.

-         "כמה דברים אני אמור לעשות בו-זמנית?"

-         "תשתוק ותקבל את הייסורים באהבה, לא למדו אותך שזה ערך נעלה?!"

-         אביאל צחק בקול רם, ואחר אמר: "נו טוב, הבה נשמע מה הבעיה הקטנה."

-         "חשבתי גם לקחת שנת חופש אחרי התיכון, לא ללמוד וסתם ללכת לשירות לאומי, ואני יודעת שאבא לא כל כך אוהב את זה, אבל לא הבנתי מה הקטע שלו."

-         "זה פשוט. אם זה שירות לאומי שאין בו בעיה של צניעות – ואני מדגיש שאין בו בעיה של צניעות, כי כידוע יש מקומות שיש בהם בעיות של צניעות ואז זו בעיה רצינית..."

-         "אביאל, תחזור לנושא! שירות לאומי במקומות צנועים..."

-         "בעניין שירות לאומי במקומות צנועים, אין בעיה הלכתית. יש רק עניין שהאישה אמורה להיות פרטית ולהתעסק עם הבית, אז אבא לא אוהב כשבנות הולכות לשירות לאומי ומסייעות לכלל."

-         "אז זה בעצם שובניזים מוסווה בכל מיני קשקושים מרכזניקיים על כלל ופרט. הבנתי." – בטרם הספיק אביאל להגיב למשפט האחרון של אביגיל, שלא מצא חן בעיניו כלל ועיקר, היא המשיכה את דבריה – "אז אם ככה, לא אמור להיות מסובך להבהיר לו שאני הולכת לשירות לאומי, אבל מה נעשה בקשר לאוניברסיטה?"

-         "תני לי רגע לחשוב."

-         "קח אפילו שניים, ללא ריבית והצמדה." – השיבה אביגיל.

-         אביאל חשב לדקה קלה ואחר אמר: "את צריכה ללכת על הכיוון של ´אני רוצה ללמוד במקום כשר ללא פקפוק, אולם לצערי הרב אין מקום כזה שמלמד את המקצוע הדרוש.´ ואת צריכה להבהיר לאבא, שקודם כל – המקצועות במקומות נפרדים, הם לא כאלה שמתאימים לך, ושנית – שהמקצוע שבו בחרת הוא מקצוע שבו תוכלי להועיל לעולם. זה ייתן לך נקודות זכות. ובלי קשר, כמובן שאת צריכה לגייס את אמא לטובתך לפני שאת מדברת איתו."

-         "ואתה תתמוך בי?"

-         "אביגיל, את אחותי ואני אוהב אותך, ואני אתמוך בכל דבר שיעשה אותך מאושרת."

-         "גם אם אני אתחתן עם פסגאי?" – הקשתה אביגיל.

-         "אפילו אז..." – השיב אביאל.

-         "איזה כיף! לא ידעתי שאתה אוהב אותי כל כך הרבה. אתה באמת לא אומר לי מספיק שאתה אוהב אותי."

-         "ביקורות, ביקורות, כל היום רק ביקורות. רק היום בעיתון הצופה – ביקורת האחים של אביגיל סירקיס."

-         "מצחיק אחד. יום אחד אתה תעשה מישהי מאוד מאושרת. כלומר – עוד מישהי מלבדי, כמובן."

-         "טוב, אני באמת רוצה לחזור ללמוד. סיימנו את השיחה?"

-         "רגע, תן לי לחשוב על זה... אני חושבת... שלא! היה עוד משהו שרציתי לשאול אותך..." – אמרה אביגיל.

-         "כן..."

-         "רציתי לשאול... ותענה לי בכנות בבקשה..." – אמרה אביגיל ולקחה נשימה עמוקה – "איך הולך עם ´מתוקה מדבש´?"

-         אביאל צחק בקול רם, ואמר: "אחרי כל הדרמטיות שלך הייתי בטוח שאת מתכוונת לשאול שאלה אישית עמוקה שקשורה במהלכי הנפש הפנימיים שלי."

-         "תשמע... אתה המצחיק ואני הדרמטית. לא זו החלוקה?!"

-         "אני חשבתי שאני הבוגר ואת הילדותית..." – השיב אביאל.

-         "קשקשן... קשקשן שמתחמק מהשאלה..."

-         "אין לי מה להתחמק. באופן עקרוני הכל הולך בצורה תקינה, ואת לא מצפה ממני להכנס לכל השקלא והטריא."

-         "אם הייתי יודעת מה זה ´שקלא וטריא´ אולי הייתי יכולה להגיב לזה. אבל אתה צריך לספר לי לפחות על דבר אחד חמוד שהיא עושה."

-         "היא לא תינוקת, ואני לא מנסה לזכור דברים חמודים שהיא עושה. אני מנסה להתבונן האם הבחורה יכולה להיות אשתי." – אמר אביאל.

-         "ואיך אתה עושה את זה?"

-         "אני מנסה לדמיין עתיד עם הבחורה. לראות אם אני חושב שנישואים איתה יכולים להיות מאושרים. האם היא תהיה אמא טובה? האם היא תגרום לי אושר? השתדכתי פעם עם בחורה נפלאה, אבל היא היתה חסרת-דעה. תמיד הייתי צריך לקבל את כל ההחלטות לבד. אני לא מסוגל להיות נשוי לבחורה כזאת." 

-         "וואוו, זה נשמע ממש כבד."

-         "זה אמור להיות כבד. זה לא משחק – אלא החלטה רצינית שתשנה את כל החיים ותשפיע על הדורות הבאים."

-         "איך זה שבחור כל כך מצחיק, יכול להיות אדם כל כך רציני?"

-         "איך זה שאחות קטנה כל כך חמודה, יכולה לנסות לסחוט ממך מידע על משודכת ולהכשל בגדול?" – שאל אביאל בנימה משועשעת.

-         "זה בגלל שאתה עקשן!"

-         "אני עקשן שצריך ללמוד בסדר ערב..."

-         "טוב טוב, לך ללמוד, אני כבר אשגע אותך בהזדמנות אחרת."

-         "תודה אביגיל."

-         "להתראות."

אביאל חזר ללימודו, ובשעה מאוחרת, כשעלה במדרגות לחדרו על מנת ללכת לישון, התקשרה אליו אודליה.

-         "שלום לעלמה העסוקה."

-         "שלום לעלם."

-         "מה נשמע?"

-         "ברוך ד´, שיודע מה שהוא עושה גם כשאנחנו לא רואים זאת."

-         "אני מבין שיש פה דברים עמוקים שמסתתרים מאחורי זה."

-         "המשך הסיבוכים של חנה..."

-         "אה, אז זה מובן." – אמר אביאל, בעודו מנסה ללא הצלחה להזכר מי זאת חנה.

-         "בכל מקרה, רק רציתי לומר לך לילה טוב."

-         "אין בעיה. את בטוחה שאת לא רוצה לדבר על זה?"

-         "זה כל כך כיף שאתה מתעניין בי ורוצה לדעת מה שעובר עלי, אבל באמת שאין לי כח כרגע. בלי נדר אתה עוד תעודכן."

-         "מצוין. כי את יודעת שאני רוצה לדעת הכל עלייך..."

-         "אני יודעת, וזה גורם לי אושר. לילה טוב אבי."

-         "לילה טוב אודליה."