בס"ד.
אין משפט עלי אדמות, בלוא נוכחות של הוויה אלוקית , שהרי נאמר : "כי המשפט לאלוקים הוא". והוא הקב"ה, מזדמן קבוע בכל משפט ומשפט ואפילו משפט של ערכאות שנוהגות שלא על פי דין תורה .והוא ניצב בעדת אל, מרחף בחלל ההיכל, משגיח באיצטלא השיורית . ומשום שהוא ניצב כאמור בעדת אל ,הרי שחזקה כי האמת הצרופה תמיד תצא לאור. אם בפסק דינו של ה"אלוהים" הקטן ואם בפסק דינו השיורי של הקב"ה.אלא שלעולם פסק דינו של הקב"ה , אינו ניכר ואין להבחין בו בכלים אנושיים וודאי לא מידיים ובכלל ההוצאה לפועל שלו פועלת במניפה של קווים בלתי ברורים ובמימד ומושגים של אין סוף.
על כן , עוד בטרם, ניגש האדם למשפט, שומה עליו להתכונן כראוי , לחלות פני אלוקים חיים. לחלות פניו בצדק אמוני של אמת ואף רצוי,להקדים ולהרבות בצדקה, להסמיך צדקה למשפט בין בתחילה ובין בסוף. לסיים כל סכסוך משפטי באקורדים של חסד, ופיוס, בואכה אלי שלום ככל שרק אפשר.
ועוד, על כל מתדיין לקיים את הנדבך הראשוני של ה"צדק" הכולל ,והוא המרדף אחר הצדק הראשון ,שהיא הפשרה. הפשרה היא הצדק הארצי המועדף ביותר, שהרי היא מעבירה את כל נושא הסכסוך ממהות קשה של "אלוקים , למהות מרוככת ומפויסת של "שלום" , שמו האחר והמועדף לענין זה, של הקב"ה.. הפשרה כשהיא ראויה, , מתקבלת למעלה, כעין חותמת גומי , שסוגרת גולל, על כל הענינים הפתוחים באותה הפרשה וכל צד יוצא ממנה זך והגם שידיו לא היו נקיות . ובידוע כי גם צד שהוא ראוי לזכות בדין תמיד גם בו דבק רבב גם אם רבב דיוני בלבד.. הפשרה מוחקת הכל, השלום שהושג, ממרק כל חטא עוולה ועוון. אשר על כן כמסד של עיקרון, ראוי לחתור בה בפשרה ואפילו יוצא ממנה האדם שאך מעט תאוותו בידו .וכל פשרה ראויה , לבד אותה הפשרה,שמחד יש בה אי צדק משווע ומאידך יש לה השלכות שליליותהחורגות מעבר לצדדים ולסכסוך המידי ופעמים כדי יצירת תקלה או חבלה באינטרס ציבורי כל שהוא.
אם כן, כל אדם מצווה להתחיל במרדף אלי הצדק הכולל ,במרדף מוקדם אחר הצדק הראשוני, היא כאמור -הפשרה.גם אם פעמים, הפשרה מאכזבת או כואבת ומעיבה על תחושת הצדק הפנימית , עדיפה היא עשרת מונים גם מ"זכיה" במשפט הארצי, משום שהיא סוגרת כאמור גולל בפני המשפט השיורי השממי ,שכאמור היקפו חובק עולם ותוצאותיו לעיתים הרות גורל ולעולם אינן ניתנות לצפי ברור.
אדם שנכשל והפסיד במשפט הארצי דלמטה, ראוי לו שבתוך תוכו ישמח .יעלוז בהוויה של השלמה , שהרי בעצם ההפסד ניצל ולפעמים הצלה שאין לה תמורה מאימת הדין השיורי השממי . ואם הפסיד שלא כדין וקיבל עליו את הדין הרי ששכרו גם כפול ומכופל, שהרי יש לו עליו, על הקב"ה שאיצטלא שלו דלמטה, קפחה אותו והוא למרות הכל כיבד את בוראו וקדש את שמו, בעצם קבלת הדין.
ולזוכה, בכל מקרה כדאי הוא לחרוד , לפשפש במעשיו . זכיה במשפט הארצי, "מרביצה" לפתחו של הזוכה, שטרות מידיים לפירעוןובראשם יסוד החסד והשלום אשר צצים ומרצדים כנגד נשמתו, ותובעים את חלקם :המאזן , הממתן בדרך הברוכה אלי השלום. האתגר בפניו של הזוכה,קשה ומיגע, וכדאי מאד ,שלא להכשל בו. ליתן כביכול את ליטרת הבשר גם למשפט השממי בפריזמה של השלום.
והזוכה בתחבולות ושלא כדין , משפטו האמיתי למעשה מתחיל רק עתה. הסמכות השיורית השממית של אלוקי המשפט מתחילה מיד לפעול את פעולתה. אין לה קצבת זמן ויום פקודה ועל אף שפסק הדין מימלא כבר חתום ונעול מגדר היות הקב"ה ניצב כאמור בעדת אל הרי שניכרותו ומימושו אינם ניכרים ולעולם לא ישכיל זה הזוכה שלא כדין לידע ,איך ומתי ועל מה אונה לו הדבר.
לדיינים שהם למעשה בבואתו של האלוקים האיצטלא דלמטא ואשר הקב"ה ניצב עליהם ממש צריך רחמים רבים. הם דומים כפילים מסורבלים בחנות של זכוכית וחרסינה . כל סטיה שלהם גם בביטוי פוגע או מעליב באדם או בעד שניצב בפניהם על מי דין, למעשה משמעותה פגיעה פיזית מידית בשמו יתעלה, שהרי אם יש משמעות פלסטית לדמות ולצלם, הרי שהיא באה לידי ביטוי בהוויה של המשפט ,כשהקב"ה ניצב ממש הפגיעה בצלמו ניכרת מיד בו. ואם חלילה הם פוגמים גם במהות, וודאי כשהם נושאים פנים בדין, כאילו עבדו עבודה זרה במעמד הר סיני, בפניו הנוכחות של האלוקים, מקעקעים שם הוויה, וקול רעם השברים שברי לוחות ראשונים, נשמעים מסוף העולם ועד סופו.
ואם יצא מתחת ידם פסק דין שגוי , גם אם בשגגה ,כאילו הכלימו את פני השכינה עמעמו את זוהרה של האמת ומשהו מאפלת הלילה יורד לעולם
