רבי יוחנן משתמש בלשון נקיה:
``ענוונותו``. היה לו לכאורה
לכתוב במפורש : ``עקשותו``.
אלא שבטריק`` זה, ביקש כנראה רבי יוחנן ללמדנו רעיון עמוק יותר.
פחד של פרנס ציבור מפני בעלי כח ושררה מוליך אותו לכסות התנהגותו בכל מיני איצטלות במקרה זה ``ענוותנות``.
וכיצד התבטא הדבר במקרה זה
בן אבוקלס כאילו הפגין ענווה בפני ההלכה הפוריטנית שנפסקה על ידי גדולים ממנו.
הוא הציג מצג, שאין הוא ראוי לשנות ממנה דבר.
וכך מתוך מניעים אישיים והתמקדות בהם נזנח למעשה האינטרס הציבורי העליון, עד כדי חורבן .
היה לו : ``פחד תמיד``.
לפחד תמיד, זה פחד מכל הכיוונים וההיבטים. גם מהכיוון של הכלל ובעיקר מההיבט הציבורי.
אם כן, בן אבוקלס, כן פחד אך הוא לא פחד תמיד הפחד שלו היה ממה יאמרו בעלי הכח השררה וההלכה, והוא גם הגדיל לכסות זאת באיצטלא של ענוותנות.
``מפחד תמיד`` כאמור לא יגיע לכלל פחד סלקטיבי וחדצדדי שכזה רק מבעלי שררה ובעלי הלכה.
כך גם כיום יש בניננו רבנים רבים שמפחדים אך לא ``תמיד``.
יש כאלה שמבינים שגם כיום יש לשאוף לפי שעה לחלקי : ``יבנה וחכמיה`` ולא למרובה שאינו ראלי : ``ירושלים כולה``.
וה``מפחד תמיד`` היום, צריך לחשוש ולהדיר שינה מעיניו על כל שפיכות דמים מיותרת של דחיקת הקץ. של ניסיון להשיג בכל מחיר את גבולו של משיח.
יש דברים שרק מנופו של משיח יכול להרימם