התרחקו והרחיקו מנדרים
משה אהרון
לא יחל דברו - תרתי משמע.
משום סופו האפשרי חילול כי אז מצווה הוא לכתחילה לא להתחיל בכך .- לא להזקק כלל לנדרים שנזקם רב על תועלתם.
" לא יחל" - אם כן, הקדם שלילה ראשונה [אל תתחיל בכך] ומימלא תמנע משלילה אפשרית של חילול.
לפיכך גם עניין הנדרים החל דווקא מציווי גבוהה, לראשי המטות לבני ישראל .
להזהירם כי כראשים יפעילו הם את "המטות" שבידיהם כסמל של הנהגה למנוע לכתחילה את כל עניין הנדרים.
שאין כמו הנדרים להפר שלומו של עולם.
והלא הם ראשי המטות ממונים יותר מכל על אותו השלום.
ואין לך יקר מאותו השלום שבין איש לאשתו ואיש למשפחתו.
שהנדרים יכולים לעשות בו באותו השלום חלילה
שמות .
לפיכך כאמור אף לא נחה דעתה של תורה
עד שהטילה כאמור ציווי מוקדם על ראשי המטות במסגרת אחריותם המנהיגותית כאמור.
אלא אף הוסיפה וחתמה התורה את פרשת הנדרים בקביעה המאד מיוחדת ומחייבת לאמור :
"אלה החוקים אשר ציוה ה' את משה בין איש לאישתו בין אב לבתו בנעוריה בית אביה".
ורמז עוד נתנה גם התורה שהסמיכה מיד לאחר פרשת נדרים את את נקמת ה' במדין.
שלאחר שזנו הגברים עם בנות מדיין נדרו נשיהם להדירם מהם.
לפיכך ניתנה פרשת נדרים תחילה להשיב קודם לכל השלום בין איש לאישתו בטרם יצאו לנקום במדיין.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת,אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם