כמה עדין הוא, הפיוס
בין נשמתך לבין המציאות
את מתהלכת בינינו קרעים וגזרים
מיישירה מבט לעולם
לעקוב כל מחווה, כל תנודה להבחין
מתי
ישׁגֶה
ותוכלי לפרום את האיחוי הפריך
ומותר יהיה לשקוע מאיתנו
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מילים כאילו מסורבלות שמתנגנות מעצמן (פרדוקס המציאות ממש) נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט מרענן [ליצירה]
- [ליצירה] נוגע, אך אפשר היה לקצר מבלי לאבד את האפקט. [ליצירה]
- [ליצירה] הו. (מה עם "ללבות את הליבה"? או משהו בכיוון) [ליצירה]
- [ליצירה] זה..זה..בדיוק! [ליצירה]
- [ליצירה] זה נחמד זה! מעמיד פני נונסנס אבל אוצר בתוכו אמירה. [ליצירה]
- [ליצירה] האמת היא שהתלבטתי לגבי השורה האחרונה. הרעיון הוא לאזכר את "ולא חרץ כלב לשונו"- בהקשר הידוע (ולמי שממש יתעקש, אסביר בהודעה פרטית). [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, אנו מנהלים שיחות חרשים מדי יום. האדום שלי הוא הירוק שלך ואין דרך להוכיח. הרעיון-רעיון, אך מקווה שחייך מתמצים למשהו משמעותי יותר :-) [ליצירה]
- [ליצירה] כל שאתה רואה בו "שגיאה ספרותית" ,מכוון. וחיים- מונעים ע"י המצפון, נוצרים על ידיו. אין שום ניגוד,להיפך! [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. ובקריאה שניה ושלישית, עוד יותר. [ליצירה]
