כמה עדין הוא, הפיוס

בין נשמתך לבין המציאות

את מתהלכת בינינו קרעים וגזרים

מיישירה מבט לעולם

לעקוב כל מחווה, כל תנודה להבחין

 מתי

 ישׁגֶה

ותוכלי לפרום את האיחוי הפריך

ומותר יהיה לשקוע מאיתנו