ירושלים מערסלת אותךָ
אל הצלקות שבבטנהּ
ובעודך מתרפק-מתנחם
תוכל להבחין בחום גופה
את עשן המקדש
ולשוב ולהתנחם.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נו באמת. "כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.). "התעכבות"? אולי עיכוב. החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה. [ליצירה]
- [ליצירה] נשמע כמו בוקר טיפוסי :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ. [ליצירה]
- [ליצירה] כך הוא טבען של החלטות אמיצות. כל זיכרון כואב מחזק אותן. [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין, אהבתי מאוד! טוב שבאת. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין.. כי דווקא הרגשתי שיותר נכון לשיר הזה להיות פשוט, בשפה כאילו רחובית, וללא מילים גבוהות או ניקוד. זה חלק מעניין הקירבה. [ליצירה]
- [ליצירה] "מחפשים בי תוכן שיתנגן עליהם".. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר בהחלט, וכתוב יפה. אותו אינסטינקט גולמי עדיין קיים ומשמש אותנו, צריך רק ללמוד לתת לו מקום. ("ללמוד"..כן,יודעת). [ליצירה]
- [ליצירה] בכל שורה אני טועה לחשוב שהתקרבתי למחשבות שלך, ומתרחקת בחזרה בשורה שאחריה. אני קוראת אותך לאט. וכמה פעמים. ושתיקות..הן נשק אכזר. שמעי מציידת מיומנת. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו!! יפה כ"כ! [ליצירה]
תגובות